שאלה:
שלום וברכה לרבנים.
רציתי לשאול, רש"י מביא חז"ל על הפסוק כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון והרי לא השחיתו כל ימי יהושע אלא מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו. לכאורה ניתן להקשות מה הראיה. משה הרי לא נתן זמן מתי. הוא רק אמר שזה יהיה באיזה שהוא שלב אחר מותו יכול להיות שנה יכול להיות מאה שנה. דאי לא תימא הכי הרי גם אחרי מות יהושע הם עדיין לא סרו מן הדרך כל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע.
תשובה:
כאשר אתה אומר "אחרי מותי", משמעותו כביכול שמיתתו של משה והסתלקותו גורמת לירידה רוחנית זו וזה מה שיקרה, ולכן, אם הנושא היה סתם בהמשך ההיסטוריה היהודית, לא היה תולה זאת במותו.
ונרחיב מעט:
את דברי משה רבינו "כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון" ניתן להבין כעוסקים גם בתקופה ארוכה לאחר מותו, ולאוו דווקא מיד לאחר מותו, כפי שלכאורה טענת בשאלתך.
נמצא אם כן שעיקר חידושו של רש"י הוא בנקודה זו גופא, שאכן המשמעות של 'אחרי מותי' היא מיד לאחר מותו.
וכך מבואר גם בדברי הגור אריה "כל זמן שיהושע חי כו'. מקשין מנא לן, דהא כל מקום שנאמר "אחרי" מופלג, כמו שפירש (רש"י) בפרשת ראה (לעיל יא, ל) ובפרשת לך לך (בראשית טו, א), ואם כן יש לפרש שפיר מופלג. דכאן לא נוכל לומר רק סמוך, דכיון שבא הכתוב לסמוך אותו, יש לסמוך אותו בסמוך, ולא במופלג."
וכלומר שאכן מצינו בכמה וכמה מקומות שאכן כך מפרש רש"י את משמעות התיבה 'אחרי', אמנם מבאר רבינו המהר"ל שכאן אין אפשרות לפרש כך משום שזה גופא כוונת הכתוב לסמוך את הירידה הרוחנית של בני ישראל לכך שמת משה רבינו. והיינו שמיתת משה והמצב בו הוא איננו עם ישראל הוא הגורם לירידתם מכיוון שחסרה השפעתו הרוחנית הנעלה, ולימוד התורה הישיר מפיו של מוסר התורה. ומשום כך בני ישראל יפלו מדרגתם ויגיעו אף לדרגה כה נמוכה של "השחת תשחיתון".
וזו כוונת המהר"ל "דכיוון שבא הכתוב לסמוך אותו" היינו הירידה הרוחנית של ישראל נסמכת בפסוק למיתתו, והיא הסיבה לכך.
ומעתה מובנת שפיר קושית רש"י שהרי מפורש בפסוק בספר יהושע [כד, לא] "ויעבוד ישראל את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע" וכך גם בספר שופטים [ב, ז] "ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושוע" ונמצא שירידתם הרוחנית של ישראל איננה מתרחשת אחר מיתת משה עצמה אלא לאחר תקופה ארוכה, רק לאחר שיהושע נפטר ולא רק אז אלא גם אחרי שכל הזקנים שהאריכו ימים גם לאחר יהושע ואם כך כיצד אומר משה רבינו שאחרי מותו עם ישראל ישחיתו וירדו מדרגתם.
ומכך מסיקים חז"ל, וכפי שמביא רש"י "מכאן שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, שכל זמן שיהושע חי נראה למשה כאלו הוא חי", שהירידה הרוחנית אכן מתרחשת רק אחר מיתתו של יהושע, אמנם משה רבינו רואה את יהושע כגופו ממש. ונראה שמשום שאכן יהושע המשיך לגמרי את דרכו וכפי שמצינו שיהושע משול ללבנה כלפי משה שמשול לחמה [עי' בבא בתרא עה, א] כיבכול הוא ממשיך ממש את משה רבינו ואין לו אור עצמי כמו ללבנה שרק מקבלת את אורה מהשמש.
ועל החלק השני של שאלתך, שהרי לא סרו ישראל מן הדרך עד לאחר מות הזקנים, כמבואר להדיא בפסוקים בספר יהושע ובספר שופטים. נראה שאכן יש לבאר שגם הזקנים הללו הם תלמידיו של משה ומשום כך גם הם כלולים באותה החביבות המיוחדת שתלמידו של אדם חביב עליו כגופו, כפי שיהושע היה חביב על משה רבינו כגופו. וענין זה מבו' בספרו של רבינו עובדיה מברטנורא על פירוש רש"י לתורה, הנקרא עומר נקא כאן על המקום. וכך הוא כותב:
"אחרי מותי השחת והלא כל ימי יהושע וכולי עד כל זמן שיהושע חי וכולי קשה דהא כתיב ויעבדו את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע והזקנים אינם נכללין בפסוק זה וי"ל דזקנים אלו הם תלמידיו של משה וחבריו של יהושע ולא תלמידיו והיינו דכתי' אשר האריכו ימים ולא כתיב אשר קמו אחרי יהושע ושפיר קרינא בהו אחרי מותי שכל זמן שהן קיימין כאילו משה היה חי:"
ונראה שזו משמעות לשון הפסוקים המדברים על הזקנים הן בספר יהושע והן בספר שופטים, הנוקטים לשון "אשר האריכו ימים אחר יהושע". והיינו שאכן אותם הזקנים גם הם בני דורו של יהושע. שהרי לו הם תלמידי יהושע אין זה נחשב שהם האריכו ימים אחריו, הם מראש הרי חיים דור אחריו. ומכאן שאכן הם בני דורו של יהושע ואם כך אף הם תלמידיו של משה רבינו.
