לתרומות מתנות לאביונים לחץ כאן

פרשות נצבים – וילך: האם יש עניין לחפש את השבטים האבודים

הרב יגאל גרוס

פתיחה

בפרשת השבוע מבשרת התורה כי המצווה הזאת לא רחוקה, ולא מעבר לים, אלא קרובה מאוד – "בפיך ובללבך לעשותו". נחלקו הראשונים לאיזו מצווה מתכוונת התורה. דעת הרמב"ן (ל, יא), שכוונת התורה למצוות התשובה, ויש לקיימה באמצעות הלב (החרטה) והפה (הוידוי), והיא אינה רחוקה וקשה וכפי שרבים טועים וחושבים, ובלשונו:

"המצוה הזאת" – על התשובה הנזכרת, ונאמרה בלשון הבינוני לרמוז בהבטחה כי עתיד הדבר להיות כן. וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו – שיתוודו את עוונם ואת עוון אבותיהם בפיהם, וישובו בליבם אל ה', ויקבלו עליהם היום התורה לעשותה לדורות כאשר הזכיר אתה ובניך בכל לבבך."

רש"י (שם) חלוק וכתב, שאין הכוונה למצווה ספציפית כפי שטען הרמב"ן, אלא לכללות התורה אותה יש לקיים, והיא איננה רחוקה. לשיטתו כאשר התורה כותבת שהדבר נמצא בפה ובלב, כוונתה לומר שחלק מהמצוות מקיימים בלב (כמו מצוות אהבת ה' ויראתו), וחלק מקיימים באמצעות הפה (כמו לימוד תורה ותפילה).

בפסוק נוסף בפרשה כתוב, שבמקרה בו עם ישראל לא יקיימו את המצוות, יענשם ה' ויגלם אל ארץ אחרת. כפי שנראה בהמשך, ככל הנראה במהלך הגלות נעלמו כעשרה שבטים מעם ישראל, ובעקבות הפסוק בפרשתנו נחלקו התנאים האם הם עתידים לחזור, מחלוקת זו במהלך הדורות השפיעה על השאלה האם לקבל קהילות שייתכן שהתנתקו מעם ישראל ונמצאו מחדש.

רקע היסטורי

האם נעלמו עשרת השבטים? כדי לענות על שאלה זו, יש לפתוח ברקע היסטורי קצר. כפי שמסופר בספר מלכים (א, יא) בעקבות מעשי שלמה, ממלכתו התפלגה לשתיים: ממלכת יהודה, המורכבת משבטי יהודה ובנימין (וחלק מהלווים). וממלכת ישראל, המורכבת משאר השבטים. במהלך הזמן בעקבות חטאיהם של עם ישראל גלו שתי הממלכות, אך בזמנים ובמקומות שונים:

ממלכת ישראל גלתה בשנת 772 לפני ספירת הנוצרים, על ידי ממלכת אשור ובאמצעות שלמנאסר החמישי. בספר מלכים ב' (יז, ו) כותב התנ"ך שהגולים הועברו לאשור, והתיישבו בערים חלח, חבור, נהר גוזן וערי מדיי. ממלכת יהודה לעומת זאת, גלתה לבבל כמאתיים שנה מאוחר יותר (586 לפני הספירה) על ידי ממלכת בבל באמצעות נבוזארדן, בגלות הנקראת 'גלות בית ראשון'.

בנוסף להבדלי הזמן והמקומות של שתי הגלויות, קיים הבדל נוסף משמעותי. בעוד שבעקבות הכרזת כורש (בשנת 538) יכלו יהודי ממלכת יהודה שגרו בבבל לחזור לביתם ולבנות את בית המקדש השני וכפי שמסופר בספר עזרא (י, ט), הרי שיהודי ממלכת ישראל אשר היוו את רוב העם בפשטות לא חזרו לארץ, וככל הנראה התערבבו ונעלמו במדינות אליהן גלו.

סתירה בפסוקים

אמנם, בעוד שמהפסוק בספר עזרא עולה שעשרת השבטים לא חזרו עם שבטי יהודה ובנימין, מפסוק אחר בעזרא (פרק ב') המספר על חזרת ממלכת יהודה לארץ משמע אחרת. בפסוק ב' כתוב, שביחד עם המשפחות שעלו עם זרובבל עלו גם 'מספר אנשי עם ישראל'. כמו כן בדברי הימים (א, ט), כתוב בפירוש שחזרו גם בני מנשה ואפרים! נחלקו הראשונים ביישוב הסתירה:

א. התוספות (גיטין לו ע"א ד"ה בזמן) סברו, שחלק ניכר מעשרת השבטים עלו בעליית עזרא כדי לבנות את בית המקדש השני, וכפי שמופיע בספר עזרא ודברי הימים. ראייה לדבר הביאו מדברי הגמרא בכריתות (יא ע"א) הכותבת, שבימי בית שני התחייבו על בעילת שפחה חרופה, ואיסור זה קיים רק כאשר רוב עם ישראל נמצא בארצו (שאז נוהגים דיני עבד עברי).

את דברי הגמרא בערכין (לב ע"ב), ממנה משמע ששנת יובל לא נהגה כי רוב עם ישראל לא בארצו תירצו, שזאת רק המחשבה הראשונית של הסוגיה ('ההווא אמינא'), אבל בסופה הגמרא הגיעה למסקנה שירמיהו אכן החזיר את עשרת השבטים ויאשיהו מלך עליהם, לכן רוב עם ישראל היה בארצו, והיובל נהג מדאורייתא, ובלשונם:

"והא דאמר בסוף ערכין (דף לב ע"ב) מנו יובלות לקדש שמיטין, דמשמע דיובל לא נהג, היינו למאי דסלקא דעתך התם מעיקרא, דלא חזרו עשרת השבטים שגלו ולא היו בגלות בבל אלא ב' שבטים, וכשעלו בבית שני לא היו כל יושביה עליה. אבל במסקנא, דאמרינן דירמיהו החזירן ויאשיהו מלך עליהן, נמצאו דהיו שם מי"ב שבטים."

ב. הרמב"ן (שם) חלק על התוספות, וסבר שעשרת השבטים לא עלו בימי עזרא ביחד עם יהודה ובנימין, וכפי שמשמע מפסוקים רבים בספר מלכים (וממילא היובל לא נהג מדאורייתא). את הפסוקים בהם מופיע שעלו אנשים מעשרת השבטים תירץ, שעוד לפני חורבן ממלכת ישראל חלק מאנשיה עברו לממלכת יהודה ולכן דנו בהם, אבל רוב מוחלט של אנשיהם לא עלו.

מעבר לכך שמלשון הפסוקים משמע כמותו, הקשה הרמב"ן מהפסוקים בהם עולה כי העולים חזרה ארצה התיישבו בחלק קטן מאוד של הארץ (הנקרא 'כיבוש עולי בבבל'), ואם כדברי התוספות שיחד עם שבטי יהודה ובנימין עלו רבים מעשרת השבטים, תמוה, מדוע הצטמצמו בשטח כזה?! מתאים היה שכל שבט היה חוזר לנחלתו וכפי שהיה בכיבוש עולי מצרים, שהיה נרחב הרבה יותר.

עתידים לחזור

מכל מקום, בין לפי הרמב"ן ובין לפי התוספות, מוסכם שחלק מעשרת השבטים לא חזר לארץ ונשאר בגלות. נחלקו התנאים במשנה בסנהדרין (קי ע"ב) האם אותם שבטים עתידים לחזור, כאשר השלכה למחלוקת זו היא, האם יש עניין בזמן הזה לחפש אחר השבטים האבודים כדי להחזירם לעם ישראל, וכן מה הדין כאשר מוצאים שבטים בעלי סממנים יהודיים:

א. רבי עקיבא סבר שאותם שבטים אינם עתידים לחזור, ולראיה הביא את הפסוק מפרשתנו 'וישלכם אל ארץ אחרת כהיום הזה' – מה היום הזה הולך ואינו חוזר, אף אותם שבטים הלכו ואינם יחזרו. ב. רבי אליעזר חלק וסבר שיחזרו ואת הפסוק פירש – מה היום הזה מאפיל בחשיכה אך לבסוף מאיר, כך השבטים שגלו והיו בחשיכה לבסוף יאירו ויחזרו מהגלות.

ביאור המחלוקת

למרות שמפשט דברי רבי עקיבא משמע שעשרת השבטים לא יחזרו לעולם, רוב המפרשים בעקבות הפסוקים בספר יחזקאל מהם משמע שכל השבטים יחזרו הסבירו שכוונתו רק לאותו הדור, שבגלל שדיברו לשון הרע על ארץ ישראל לא יחזרו ואין להם חלק לעולם הבא, אבל בניהם ובני בניהם שלא חטאו – יחזרו לעתיד לבוא, ובלשון הר"ן (ד"ה עשרת):

"עשרת השבטים אינן עתידין לחזור. נראה ודאי שעל אותו הדור הרע בלבד אמרו שאינן עתידין לחזור, לפי שסרו מאחרי ה' וספרו בגנותה של ארץ ישראל. אבל לעניין זרעם, ודאי אם מעט ואם הרבה ישובו לימות המשיח ויעבדו את ה', והם נדחי ישראל אשר יאסוף אותם ה' יתברך, ואף בספר יחזקאל מזכיר כל השבטים ומחלק להם את הארץ."

בעקבות דעתו של רבי אליעזר שלעתיד לבוא עשרת השבטים יחזרו, וכן המפרשים שכך דעתו של רבי עקיבא, במהלך הדורות התעוררה אצל יהודים ושאינם צפייה להתגלות עשרת השבטים, דבר שמהווה מעין רמז לכך שהגאולה מתקרבת. כמו כן, נפוצו סיפורים רבים על שבטים הקיימים בהרים רחוקים, כאשר המפורסם שבהם הוא הסיפור על אלדד הדני[1].

אלדד הדני

אלדד הדני היה סוחר במאה התשיעית, כאשר מתוקף עיסוקו עבר ממקום למקום. באחד ממסעותיו, מחמת סערה בים ואדם שהציל אותו מידי קניבלים הגיע לאירופה. במהלך נדודיו שם סיפר בכל מקום אליו הגיע, שהוא שייך לשבט דן הנמצא בערי כוש ביחד עם השבטים נפתלי, גד ואשר. שם ארצם 'ארץ החבילה', עליה כותבת התורה בפרשת בראשית ששם הזהב.

כמו כן, כפי שמתואר באגרת ששלחו לרב צמח גאון (אוצר המדרשים) במטרה לברר כיצד להתייחס לאלדד הדני, מובא שבידו וביד שבטו אין גמרא וכדומה, שהרי הם התנתקו מעם ישראל בזמן בית המקדש הראשון והגמרא נכתבה אחרי חורבן בית שני – וכל ההלכות שבידיהם נמסרו איש מפי איש עד יהושע בן נון, ומשום כך גם נוהגים במקומם ארבע מיתות בית דין, ובלשון האגרת:

"נודיע לאדונינו כי נתארח בינינו אדם אחד ושמו אלדד הדני משבט דן, וסיפר לנו כי ארבעה שבטים הם במקום אחד, דן ונפתלי גד ואשר. ויש להם שופט עבדון שמו, ודנין בארבע מיתות בית דין יש להם המקרא כולו, ואין קורין מגילה ממעשה אסתר, כי לא היו באותו הנס, וכל תלמוד שלהם אין שם שום חכם אלא אמר יהושע מפי משה מפי הגבורה."

ההתייחסות לפסקיו

למעשה ביחס לסיפורי אלדד הדני ולהלכות שהביא עימו נחלקו הפרשנים:

א. בספר הפרדס השייך לרש"י ותלמידיו (סי' תמח) נראה שסומכים על דבריו, ומביאים בשמו שהטעם לאיסור לשהות בעת שחיטת הבהמה היא, שמעשה זה גורם לדם להיבלע באיברים, דם שעל פי חז"ל מותר באכילה (ובניגוד לדם שפרש מהאיברים), אך לפי אלדד הדני אסור. כמו כן במרדכי מובא בשמו שאין לנשים לשחוט, אם כי למעשה המרדכי סבר שזו חומרא שאין לנהוג כמותה.

ב. האבן עזרא (שמות ב, כב) חלק על הפוסקים הנ"ל, וכתב שאין לסמוך על שום ספר שלא כתבוהו הנביאים או החכמים, ובפרט כאשר יש בו דברים המכחישים את הדעות המקובלות. כך מופיע גם באגרת לרב צמח גאון שצויין לעיל, שעל אף שכתב שייתכן שאלדד אינו משקר בסיפוריו ואכן השבטים קיימים, אולי בגלל טורח הדרך טעה בהלכות שהביא ולכן אין לסמוך עליהן.

ג. בין החוקרים הדעה המקובלת היא, שאלדד הדני היה רמאי שבדה סיפור מליבו. לטענתם כוונתו הייתה להפיץ את תורת הקראים, הכופרת בסמכותם של חכמי ישראל לחדש הלכות לאחר מתן תורה, תוך כדי הכנסת בלבול ומבוכה בקהילות ביחס לגמרא. משום כך גם החמיר להוציא את כל הדם במהלך השחיטה, ובניגוד לדעת הרבנים המתירים את הדם שנבלע באיברים.

השלכות הלכתיות

בכל אופן, גם אם אלדד הדני שיקר, אין מחלוקת שעשרת השבטים קיימים באיזשהו מקום, דבר שגרם למספר השלכות הלכתיות:

א. הרדב"ז (ז, ה) פסק לאדם שקנה עבד מאזור ארץ כוש שם לטענתו קיים שבט דן, שעליו לשחררו, כיוון שככל הנראה מדובר ביהודי, ויהודי יכול למכור את עצמו לעבד רק בתנאים מאוד מסויימים. בעקבות דבריו פסק הרב עובדיה (יביע אומר אבן העזר ח, יא), שעולי אתיופיה הגרים אותו האזור יהודים גמורים, ניתן להעלותם לארץ במסגרת חוק השבות, ואין הם צריכים גיור כלל.

עוד הוסיף הרב עובדיה וכתב, שלמרות שהיה מקום לומר שהם ממזרים, שהרי מדובר ביהודים שלא קידשו וגירשו כפי שמבקשים התורה וחז"ל, למעשה אין הדבר כך, מכיוון שאם קידושיהם אינם קידושין – אין לחשוש לדיני ממזרות שקיימים רק באנשים נשואים. כמו כן אין לחשוש שנשאו את קרובותיהם, דבר שאינו מצוי גם אצל הגויים, ובלשון הילקוט יוסף (אבה"ע עניינים כללים):

"בעניין עולי אתיופיה הפלשים, דעת הרדב"ז ומהריק"ש שהפלשים יהודים הם לכל דבר, ולכן מי יבא אחר שני המלכים האדירים האלה להרהר שמץ פיסול אחר היהודים הפלשים, ולא יירא לנפשו מלהיות נכוה בגחלתם, שכל דבריהם כגחלי אש. והעיקר שהיהודים הפלשים הם יהודים גמורים לכל דבר, וגם כשרים לבוא בקהל ה'."

ב. הרב ולנדברג (ציץ אליעזר יב, סו), הרב הרצוג והרב פיינשטיין (יביע אומר שם) חלקו על הרב עובדיה, וסברו שעולי אתיופיה צריכים לפחות גיור מספק. בטעם הדבר נימקו, שאמנם הרדב"ז כתב שאותם אנשים הם יהודים, אבל למעשה אין הדבר פשוט כלל ועיקר, וחוקרים רבים טוענים שאותם אנשים אינם משבט דן, ולכן אינם יהודים.

כמו כן הוסיפו, שגם אם אכן במקור היו שם יהודים, הרי שבמהלך הדורות וודאי התערבו בשבטים מוסלמים ונוצרים הנמצאים בסביבה, כך שסיכוי סביר שמדובר בגויים לכל דבר ועניין, והרוצה להעלותם חייב לגיירם ובניגוד לטענת הרב עובדיה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]

[1] כדי להמחיש את רוחב התופעה של חיפוש השבטים וההשערות סביבם: מקלאוד, שהיה מסיונר סקוטי שהגיע ליפן לפני כמאה חמישים שנה, סבר שהיפנים הם השבטים האבודים, וכך רצה להוכיח ממספר ראיות. סר ויליאם ג'ונס לעומת זאת סבר ששבטים באפגניסטן הם השבטים האבודים, ואילו הבישוף ברתולמיאו דה לס קאסאס טען שהאינדיאנים שהתגלו באמריקה הם הם השבטים האבודים.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף למייל, לשים את הדף במקומך או להעביר למשפחה? מוזמן: [email protected]

הצטרף לדיון

31 תגובות

  1. השבטים באפגניסטן הם השבטים האבודים היום זה כבר די ברור- העם הפשטוני, סממנים יהודיים מובהקים, ספרי יוחסין עתיקים,
    מחולקים לשבטים, רובאני- ראובן, גדון- גד וכו
    יש להם ערי מקלט, אנשים שמגדלים שיער – נזורו(נזרים),
    נרות שבת, מעין ציצית. חבל שזה לא כלכך בתודעה.

    אגב להבדיל מכל שאר העמים, הם מודים שהם מעם ישראל אך הם מתבישים בעבר שלהם.

    היה כנס בירושלים לפני כמה שנים….

  2. אין לדעת כלל, הנוצרים העבירו את התנ"ך בכל העולם, עוד לפני הברית החדשה, ויש הרבה עמים שלקחו ממנו חלקים ואימצו לעצמם, גם לגבי קהילות שונות באתיופיה קיימת טענה זו, ויש בזה נדון רחב כבר בירחון סיני לפני כ50-60 שנים.

  3. ישר כוח.
    איני מבין מדוע לערך כל המאמר מניחים שהשבטים נמצאים במקום אחד מסוים.
    ידוע שסנחריב בלבל את האומות, אז יתכן מאוד שהם לא יחד כלל.

  4. במלכים כתוב בפירוש לאן הגלה אותם סנחריב. ולא משמע שהוא בלבל אותם בינם לבין אומות אחרים עד כדי כך כפי שמגיב קודם ניסה להניח. וגם אם לא ניתן לזהות את המקומות עדייין קשה להניח כי היו אלו מקומות מרוחקים זה מזה עד כדי כך.

  5. מה שברור, שכל שרידי עשרת השבטים שלא חזרו או התאחדו עם שני השבטים (יהודה ובנימין), כיום כבר אינם מתנהגים כיהודים כלל!!
    כל הסיפורים שיש על עשרת השבטים שיש להם סנהדרין וכו' וכו', הכל מצוץ מהאצבע. דמיונות של יהודים נרדפים שפשוט רצו לנחם את עצמם ש"אחים שלנו יבואו להכות בגויים".
    ב"ה זכינו להיות בארץ ישראל, ואף שאנו עדיין מצפים לגאולה השלמה, מ"מ כבר איננו נמצאים במצב בו היינו בעבר.

  6. ח"ו. יש מסורות ברורות על עשרת השבטים הנמצאים מעבר לנהר הסמבטיון.
    איך אפשר לזלזל בדברים כאלו? ועוד לכתוב כאילו אבותינו ורבותינו האמינו בשטויות כדי לנחם את עצמם? זה גובל בכפירה ממש.
    לכתוב שהיום המצב שלנו פה בארץ יותר טוב ממה שהיה פעם? זה לכל הפחות חשש ציונות או אבק ציונות

  7. במחילה מכבוד א שווארץ. אכן ישנה מסורת ברורה על כך שישנם את השבטים שגלו מעבר לנהר סמבטיון שיתגלו וישובו. אך האם יש איזשהו מקור מה קורה איתם כיום? האם הם אכן עדיין שומרים מסורת ומקיימים סנהדרין? תמהני בכך.

    אגב, גם בגמ' ישנה שיטה שאינם עתידים לחזור ומצד שני יש שיטה יחזרו כבר ע"י ירמיהו ויאשיהו מלך עליהם כך שלא ניתן לקבוע מסמרות. כל הנושא לוט בערפל אך מכאן ועד כפירה הדרך רחוקה

  8. מה היה לפני 500 שנה?
    כן. גם אז לא היו קהילות יהודיות של עשרת השבטים. מעולם לא היו. לפחות מזמן הגמרא, כל אלו שלא חזרו או הצטרפו במקומות מסויימים ליהודים ממלכות יהודה, כולם נעשו גויים גמורים (ולא "גויים גמורים" במרכאות, שזהו כינוי בו נהוג לכנות יהודי המתנהג כגוי).
    מה שכתב א שוורץ שזו כפירה. שיסלח לי, אבל אני חושב שמה שהוא כתב זו כפירה בדברי הגמרא במסכת יבמות דף י"ז. יעיין שם, ולא בספרי גננות.
    גם מה שמסופר בשם ר' מנשה בן ישראל על אותו גוי שהחזיק כוס שהיה רועשת כל השבוע וכו' וכו', הכל דמיונות. הוא הרי לא כותב שראה זאת בעצמו, אלא שמע מעדים נאמנים. נו, כנראה גם "עדים נאמנים" יכולים לשקר.
    שימו לב היכן נשמעים סיפורים על הסמבטיון שנמצא: אשכנזים ספרו שמצאו אותו באזור פרס (יותר מסתבר לפי המקורות שלנו בכתובים). ספרדים שהיה להם קשר רציף עם יהודי פרס, הבינו שזה לא קיים שם, אז הם ספרו שמצאו אותו באזור הודו. מי שהיה קרוב להודו הרחיק למקום עוד יותר רחוק.
    ומה האמת? הנהר הזה נמצא בכלל באזור קרוב מאד לכאן. הוא נמצא בסוריה.
    ולא, הוא לא זורק אבנים, אלא רק זורם בחזקה. כלשונו של רש"י "מושך אבנים בכח זרימתו". שביתתו בשבת היתה כנראה לפי כלל של חוק כלים שלובים. מי לא שמע למשל על הגייזר הנאמן? ולמה להרחיק לארץ העמים? הייתם פעם בעין מבוע? שתי התופעות הללו הן תופעות "פלאיות"? היום ידוע שלא!!

  9. מה קורה כאן! מישהו מתאר את שנת גלות השבטים או חורבן בית ראשון
    ומציין לפי תאריכים נוצריים 'לפני הספירה'
    כ"כ מגעיל שצריך להקיא!
    בשבילנו בשנת 1948 נולד אברהם אבינו
    ומדינת ישראל בתשח 5708
    ובכלל כידוע לפי ספרי היסטוריה של הגויים בית שני עמד כמאה ושמונים שנה יותר ממה שמקובל אצלנו
    ולכן בספריהם נבוכדנאצר וכו' הם קרוב למאתים שנה לפני המקובל אצלנו

  10. אכן, מסכים שלפי דרך הטבע הם כרגע לא קיימים, אף שיש גישה שאומרת שבורא עולם מסתיר מעינינו דברים כדי שלא לשלול בחירה, כמו למשל עצם קיומו של נהר הסמבטיון שיש לנו עדות ברורה על היותו קיים. בכל מקרה אין בכך כדי להוכיח שלפני 500 שנה לא היו קיימות קהילות כאלו.

  11. קראת פעם את הספר "יהודי וארצו" של א. קורמן?
    כדאי לך לקרא. הוא מתייחס לנושא הזה.
    וכדי שלא תהיה בעיה, אציין כי הגר"מ מזוז שליט"א (שהוא חרדי. לא?) אמר שאין בעיה לקרא בספריו של א. קורמן.
    וסתם כדי לכבד את עצמנו ואת הדיונים כאן באתר המבורך הזה, כדאי שלפני כל תגובה, נבדוק האם דברינו מסוגננים יפה, ובאופן שהקוראים יהנו לקראם.
    אני מודה, גם אני נכשלתי בזה. אבל מעתה והלאה כדאי שנעבוד על כך.

  12. למיטב זכרוני והבנתי (אשמח שיתקנו אותי אם אני טועה) מחלוקת זה ימיה כימי עולם. כבר בימי הרמב"ם היו שערערו על חיבורו "מורה נבוכים" וטענו כי יהיו שיעיינו בו ויתפסו על השאלות יותר מאשר על התשובות. וכנ"ל גם לגבי ספרי מחשבה רבים אחרים שנכתבו בידי גדולי עולם עוד מימות הראשונים. (כוזרי?) כשבעצם עמדה השאלה היסודית האם עדיף אמונה תמימה ופשוטה או מוכחת. ועד כמה יש את ה"וידעת היום" וכמה ללכת לכיוון של "והשבות אל לבבך"

  13. אבל כאן הרי לא מדובר על שאלות באמונה. לא מדובר כאן אפילו על עניינים כמו "הצמצום" וכדומה. עד כמה שאני בטוח במה שכתבתי לגבי עשרת השבטים, לא אפול מהכיסא אם מישהו יוכיח לי שטעיתי. נו, אז יש באיזה מקום צאצאי עשרת השבטים על כל סיפוריהם.
    אין כל נפק"מ בכל הנושא הזה. איך זה נהפך לעניין ש"העיסוק בו קרוב לכפירה"?

  14. כוונת הכותב שהמציאות אמורה להתיישב עם מה שמובא לנו מחז"ל, אם תחליט שבעקבות מה שאתה מכיר היום כל מה שהובא בקדמונים לא נכון זו בעיה, אבל עצם הקביעה שהיום כבר אבדו ואינם, אינה בעיה, נראה שזה נכון.

  15. חשוב רק להזכיר: רבים מאד מאלו שמספרים את הסיפורים הדמיוניים על עשרת השבטים, משתייכים לקהילות בהן לא למדו כל כך נביאים וכתובים (ויש שאפילו התנגדו ללימוד נ"ך באופן ציבורי). זה כל כך מגוחך לשמוע אחד מהם המספר בהתלהבות על עשרת השבטים הנמצאים מעבר לנהר הסמבטיון ויש להם סנהדרין ומקיימים כל התורה כולה כפי שקבלוה כמשה מפי הגבורה. וכשתעיר לאותו אדם שקצת קשה לך להאמין לסיפור, כי הרי כשהם נפרדו מאיתנו הם היו עובדי אלילים גמורים. גם אם נניח שחזרו בתשובה, אבל עד כדי כך? הם יותר צדיקים מאיתנו ומאבותינו? יותר צדיקים מרבותינו בעלי התוספות?
    מה תהיה תגובתו של אותו אדם? "מה פתאום, יש לך מקור שהם עבדו עבודה זרה"? לפעמים יתברר לך באיזשהו שלב שהבן אדם בקושי יודע מתי ומדוע גלו עשרת השבטים

  16. זה אכן לא הנושא הרלוונטי, השאלה המהותית היא בקשר לעדויות שיש לנו עם בעל ההקדמות ועוד שיש בהיסטוריה שאכן מצאו שבטים כאלו אחרים, בלי להכנס לפרשנות מי הם ומה הם, יש לנו אפילו את דברי הרדב"ז עם שבטים מסוימים באתיופיה שאינני יודע אם יש מהם זכר היום והאם זה קשור לעולי אתיופיה, אלו דברים שאני לא בטוח שניתן להכחיש.

  17. .אין כל עדות על בעל האקדמות!!! עדות צריכה להיות מפי אחד שמעיד (או לפחות שמע עדות ממישהו). אין לנו דבר כזה מתקופת בעל האקדמות.

    האליה רבא כותב רק על איזה נס שארע למחבר כשהיה במדבר. אין שם מילה על הסמבטיון. למעלה ממאה שנה אחרי הא"ר סיפר מישהו את הסיפור הידוע כיום. מה היתה כוונתו של מסַפר הסיפור, איני יודע.

    כמו כן, כידוע על הסיפור הזה יש פקפוקים רבים. למשל: לפי הסיפור רצו להרגו כי חילל שבת ביציאתו חוץ לתחום. היכן מצינו שהיוצא חוץ לתחום שבת חייב מיתה?
    כיצד שלח את האגרת עם הפיוט? נו, אז שמעתי מי שאמר שהשליח למד בעל פה את כל הפיוט. אתם מאמינים ל"סברה" כזו? הרי אפילו על הצד שעשרת השבטים דוברי ארמית, ברור שהארמית שלהם שונה מהארמית שלנו. אז מה, הוא גם למד בעל פה פיוט ארוך בשפה שהוא לא מכיר?

    טוב. נעצור כאן. לגבי סיפורים אחרים נדון בעז"ה פעם אחרת.

  18. שלום למ ויינר היקר.
    קרא עד הסוף, ותרווה נחת.
    והנה לכם עוד "עדות"! לא סתם עדות, אלא של הרמב"ם. הנה ציטוט מהנכתב באיזה עלון של שבת מלפני מספר שנים:
    צלוחית של חול מהסמבטיון! מובא בשם הרמב"ם שכתב באחת מאגרותיו:"ואשר שאלת על ענין השבטים דעו לכם שזה ענין אמיתי, ואל ביאתם אנו מחכים אשר הם אחרי הרי חושך ונהר גוזן ונהר סמבטיון – גנוזים. ובאמת שנהר זה מושך חול כל ששת ימי המעשה וביום השביעי הוא נח. וכבר הביאו בימי הזקן הצדיק הנגיד אבי אבא ז"ל, צלוחית אחת ובה מהחול, והיה מסבב כל ששת הימים ונח בשביעי והדברים אמיתיים כי הם נראים לפעמים גם ליחידים". סוף ציטוט.
    כן, הרמב"ם באחת מאגרותיו. מדוע לא ציין המעתיק היכן נמצאת האגרת? אולי גם קוראי העלון רוצים לקרא את האגרת. רוצים לקראת אגרת שמכחישה את האגרת שצוטטה? חכו מספר דקות ואכתוב אף אני אגרת שכביכול נכתבה על ידי המב"ם. נו, מי יודע כמה סיפורים הגיעו אלינו "במסורת" המבוססת על אגרת מבוססת…

  19. למ ויינר. על תגובתך מכ״ד במרחשון ה׳תשפ״א (11/11/2020) at 2:29 pm.

    הצמצום. יורשה לי לשאול: מה זה? מי זה? וכו'. אני איש פשוט, לא מבין כוונתך. פרש דבריך בבקשה.
    תודה

  20. ר' מאיר, לכתחילה לא פירסמתי תגובה זו אתמול, כי אינני רואה מקום לשיח הזה כשהוא מוטה לגמרי לצד אחד, אם תעשה עבודה שכוללת גם את מקורות הענין לצד שני יהיה יותר טוב, אנחנו רוצים תמיד רק לחזק ולא להחליש. שלחת שוב, פירסמתי בהסתייגות זו.

  21. למ ויינר על תגובתך מכ״ג במרחשון ה׳תשפ״א (10/11/2020) at 2:07 pm
    הזכרת את ספריו של א. קורמן. הרב שמחה פרידמן (מודיעין עילית, תש"פ) בספרו "ונתן לך רחמים" מצטט כמה פעמים מהספר שהזכרת.
    רק הוקשה לי בדבריך: מדוע נזקקת להדגיש כי הגר"מ מזוז הוא חרדי? איני בקי בפרטים מה קובע מי הוא חרדי, ומה עליו לעשות (ולא לעשות) כדי להקרא כך. הרי אין מי שחולק על גדלותו הגר"מ מאזוז בתורה. לשם מה היית צריך לרמוז כאילו יש בעיה, שהיא תפתר אם הוא אכן אינו חרדי?
    נ.ב. מהו הצמצום עדיין לא הסברת?

  22. לירקוני
    שמחית לקרא את שאלתך, מדוע נזקקתי להדגיש כי הגר"מ מאזוז הוא חרדי. לא אאריך כאן, אך עיין היטב בדבריו של הקורא עליו הגבתי, ותבין מדוע נזקקתי לכך.

  23. ציטוט מדברי הרב: "אינני רואה מקום לשיח הזה כשהוא מוטה לגמרי לצד אחד". סוף ציטוט.
    איני מבין מדוע זה נקרא שהשיח מוטה לצד אחד? אני הבאתי ראיות לשיטתי, ואני באמת פתוח ומוכן לשמוע מי שיביא ראיות לצד השני (כמובן אבקשו שיתרץ לי את הסתירה המפורשת מדברי הגמ' ביבמות סוף פרק ראשון).
    אני חושב שדווקא מי שמייצג כאן את הצד השני הוא זה שלא מוכן לשמוע את הצד שלי.

    איך שלא יהיה, יש כאן שתי שיטות, שכל בעלי השיטה נוטים לצד שיטתם. כך זה בכל וויכוח. למה להגדיר שהוויכוח מוטה לצד אחד?

  24. לא מפריע לי הפקפוק שלך במעשה של בעל האקדמות, זה הרי דיון ידוע, ויש הרבה פקפוקים, וראה מאמר על כך בקובץ בית אהרן וישראל חלק קעג, מה שמפריע לי זו ההשלכה שלך מכך על כל הנושא של עשרת השבטים, ועל כל העדויות השונות שיש בספרים קדמונים למציאותם של שבטים כאלו ואחרים שלכל הפחות היו בעבר הרחוק, וזה נראה לי לא נכון, לקחת סיפור שידועים בו הפקפוקים ומכאן לבטל את הנושא כולו מעיקרו. לא שיש לי עמדה ברורה אינני בקי כל כך בהיסטוריה..

  25. שלום לכל המגיבים!
    כמה נקודות בהקשר ההיסטוריה של עשרת השבטים –
    א. יש מחלוקת אם עשרת השבטים לא חזרו לישראל. הקביעה שכולנו מיהודה ובנימין איננה ברורה כלל וכלל.
    ב. מסקנת הגמ' בסנהדרין פרק חלק נראית שכל מי שהוא מעם ישראל, ולו רק ביולוגית, גם עשרת השבטים, יחזור לעמו. כתב הרמב"ם בפירוש באגרת תימן: זאת התורה, לא יימלט ממנה איש מבני יעקב, הוא או בנו או בן בנו. זה מיסודות אמונת ישראל ובוודאי אין כאן מי שחולק על כך.
    ג. בנושא אגדת הסמבטיון והסנהדרין חל בלבול לא קטן – הדברים נאמרו במקור על בני משה, אותם שהמדרש (על ותוללינו שמחה) מספר עליהם שכרתו את אגודליהם. מסופר שנעשה להם נס והקיפם סמבטיון באחד מן המדרשים הזוטרים הכנוסים באוצר המדרשים לאייזנשטיין. לגבי הסמכות- לא אכנס לכך כאן. עשרת השבטים גלו למקומות שהיו ידועים בתקופת התנ"ך, חלח וחבור וכו', ואם הם חזרו לעם היהודי ואנחנו מצאצאיהם או לא – לא ברור, כאמור למעלה. בכ"מ מסתבר שחלקם אכן התעכב. יש מסורת גם לגבי הגרוזינים למשל שהם מראובן ושמעון – מה שמאוד מסתבר עפ"י המיקום הגאוגרפי.
    האמירה שהם נטמעו בוודאות- אין לה שחר.
    ה. רוב הדברים בעניין (בלי הכללה חלילה) הם ערבוב של חצאי אמיתות עם קש וגבבא. ממליץ לעיין בספרו של הרב אליהו אביחיל זצ"ל בעניין, אמנם לא זכיתי עדיין לקראו אבל הוא היה אדם גדול וחוקר ישר וגם השקיע בזה רבות.
    ו. כך או כך, אני מאמין באמונה שלמה כי ה' חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נידח חלילה וכאמור מעלה בשם הרמב"ם. אחד מעיר מציל את כל העיר ושנים ממשפחה מצילים את כל המשפחה. בצפיית גאולה וישועה שלמה

  26. יתכן שזו כוונת הנביא ישעיהו בסוף הספר
    ישעיהו פרק סו
    וְשַׂמְתִּ֨י בָהֶ֜ם א֗וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֣י מֵהֶ֣ם׀ פְּ֠לֵיטִים אֶֽל־הַגּוֹיִ֞ם תַּרְשִׁ֨ישׁ פּ֥וּל וְל֛וּד מֹ֥שְׁכֵי קֶ֖שֶׁת תֻּבַ֣ל וְיָוָ֑ן הָאִיִּ֣ים הָרְחֹקִ֗ים אֲשֶׁ֨ר לֹא־שָׁמְע֤וּ אֶת־שִׁמְעִי֙ וְלֹא־רָא֣וּ אֶת־כְּבוֹדִ֔י וְהִגִּ֥ידוּ אֶת־ כְּבוֹדִ֖י בַּגּוֹיִֽם:
    (כ) וְהֵבִ֣יאוּ אֶת־כָּל־אֲחֵיכֶ֣ם מִכָּל־הַגּוֹיִ֣ם׀ מִנְחָ֣ה׀ לַֽייָ֡ בַּסּוּסִ֡ים וּ֠בָרֶכֶב וּבַצַּבִּ֨ים וּבַפְּרָדִ֜ים וּבַכִּרְכָּר֗וֹת עַ֣ל הַ֥ר קָדְשִׁ֛י יְרוּשָׁלִַ֖ם אָמַ֣ר יְיָ֑ כַּאֲשֶׁ֣ר יָבִיאוּ֩ בְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֧ל אֶת־הַמִּנְחָ֛ה בִּכְלִ֥י טָה֖וֹר בֵּ֥ית יְיָֽ:
    (כא) וְגַם־מֵהֶ֥ם אֶקַּ֛ח לַכֹּהֲנִ֥ים לַלְוִיִּ֖ם אָמַ֥ר יְיָֽ:
    (כב) כִּ֣י כַאֲשֶׁ֣ר הַשָּׁמַ֣יִם הַ֠חֲדָשִׁים וְהָאָ֨רֶץ הַחֲדָשָׁ֜ה אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֥י עֹשֶׂ֛ה עֹמְדִ֥ים לְפָנַ֖י נְאֻם־יְיָ֑ כֵּ֛ן יַעֲמֹ֥ד זַרְעֲכֶ֖ם וְשִׁמְכֶֽם:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *