שאלה:
הסטייפלר כותב בברכת פרץ שלעמלי תורה לא הובטח עשירות, אבל זה כן הובטח להם, שלא יפסידו כלום במה שלומדים, דהיינו הפרנסה שיש לאברך תהיה באותה מידה גם אם יצא לעסקים, כך שעצם היותו שקוע בעולם התורה לא מהווה עבורו שום הפסד ממון ח"ו.
אני כמובן לא מפקפק כלל ח"ו בדברים אלו שיצאו מפי כתבו של גאון ישראל וקדושו זי"ע, רק אני רוצה לקרב לליבי את הבנת הדברים, איך זה מסתדר עם המציאות? למעשה לאברכים יש פחות כסף ממי שעובד לפרנסתו, ואיך אפשר לקרב את האמונה שבעצם הסיבה היא לא בגלל שהוא עובד וההוא לומד אלא כך נגזר משמים, וגם אם היו מתחלפים במעשיהם עדיין היו נשארים באותם רווחים. אשמח לתשובה.
תשובה:
שלום וברכה
אינני מכיר את דבריו אלו שציינת, והם באמת מחודשים, באופן רגיל הייתי אומר שאכן חלק מהבחירה של האדם זה להחליט אם הוא בוחר בחיי עולם או בחיי שעה [במובן הכספי… אין כוונתי שהעולם הזה לעובדים ולעמלי תורה העולם הבא, העולם הזה הסיפוק השמחה והתענוג הפנימי העמוק הוא לעמלי התורה, זה פשוט וחובה לחדד אצל בני הנעורים נקודה זו שבבגרות כולם מבינים אותה וחווים אותה], אבל גם לדבריו, יש ליישב שנושא הפרנסה הוא תמיד תלוי באמונה, ולכן אברך כולל שאכן נותן מבטחו בה' יתברך, ומסיר כל דאגה מליבו וחי כבן לאבינו שבשמים, ברור שבזכות האמונה לא יחסר לו דבר, ותהיה לו סייעתא דשמיא בלי גבול, אבל אברך שכל היום טרוד ולחוץ מה יהיה מחר, ועושה כל הזמן מהצד כך וכך ובעצם אינו שם מבטחו בה', זה שהוא אברך לא יועיל לו לזכות לאותה ישועה, יש לו את זכות התורה אבל חסרה לו האמונה…
ולעצם שאלתך, התפרסם לפני כמה שנים מעשה מעניין, בגביר אחד שהחליט שהוא רוצה לכסות חובות של אברכים מבוגרים שלבטח נושאים עול עצום מחתונות הילדים ומהחיים בכלל, ונכנס לפוניבז' שם יש אברכים מבוגרים וביקש שיביאו לו אברך מבוגר בן שבעים והוא "ינקה אותו" מהכל, הפכו את הישיבה ולא מצאו אברך מבוגר אחד בגיל זה שיש לו חובות… אנשים חיתנו 8-10 ילדים וחיו בפוניבז' עם קיצבה זעומה, ו…. כך שיש משהו בכל הענין…
זה לא תמיד חודשי, אבל יש ברכה בעיסה.
שבת שלום.
