לתרומות לחץ כאן

פחד יום הדין

שאלה:

אנחנו כבר אוחזים לקראת השבת האחרונה של השנה. מוצאי שבת הקרובה מתחילים סליחות. אני לא מרגיש בדיוק מוכן הן מבחינה רוחנית והן מבחינה נפשית. בלומדי בישיבה היתה את "אוירת האלול" וכפי שאמרה אחותו של ר' ישראל סלנטר "הדגים רועדים". מטבע הדברים עם החתונה הילדים העבודה וניתוק מעולם הישיבות זה כבר לא זה. שנים עברו היו תקופות שרכשתי לעצמי לקראת המועדים ספרים המדברים על המועד ע"מ שאוכל להתכונן כמו שצריך. כיום במבט לאחור וממקום שאני נמצא בו כרגע, 99.9% שזה לא בא ממקום בריא. אמנם מעולם לא שאלתי חוות-דעת מקצועית, מעולם לא שוחחתי על זה עם המטפל שלי, וכעת אין לי אפשרות לשאול אותו, הוא כבר יושב בג"ע יחד עם רבותיו ששלחו אותו ושהדריכו אותו (ביניהם הסטייפלר), אך כיום ברי לי כי אלו הייתי שואל אותו הוא היה מבחין בזה בעוד פן של נסיון "לתפוס מלאכים". במקום "להיות בן-אדם". הייתי פשוט בנקודות מסויימות לא תקין בלשון המעטה והרגשתי מאוד לא נוח עם זה אז הלימודים הללו באיזשהו מקום היה בשביל לאזן אותי למרות שזה לא קרה. עכ"פ נכון להיום אני לא קורא שום ספרי "הכנות". אני לא עושה דבר וחצי דבר בקשר לכך. אך החרדה מיום הדין תופסת אותי. "יתלה בביטול תורה" אצלי זה בענק. לא זכור לי הפעם האחרונה בו עברתי שבוע בו למדתי 5 ימים מתוכם לשעה ברציפות. וזה עוד מעבר לסור מרע שיש הרבה מה לתקן. אני מאוד חושש ממה שיגזר בר"ה הבא עלינו לטובה לאור מה שעברתי טלטלות עצומות בעשרים וכמה חודשים האחרונים. להתפלל ולבקש שנה טובה ומתוקה? מתי לא עשיתי זאת? כמה התחננתי לכך? אמנם לא הגעתי למנין "ואתחנן" תפילות אך בכיתי ובקשתי והתחננתי. לא אהיה כפוי טובה. אכן חל שיפור כלשהו. וי"א שיפור ניכר. אך אני לא איפה שרציתי להיות ובכלל הרעידת-אדמה שחויתי מרחשון אשתקד העלה לי את מפלס הפחד מהבלתי נודע. שגם אם וכאשר הבעיה הנוכחית תפתר בצורה הטובה ביותר מנין לי שלא מצפים לי הפתעות נוספות בצומת הבאה? לאיזה תחנה אגיע? ואיך אוכל להיות בטוח 100% שאני מונע זאת? לא במישור האמוני של "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" אלא במישור של "הראנו ה' חסדך". שלא יהא טובה נסתרת אלא טובה גלויה לעין. מטבע הדברים אין לי שליטה על זה וככל שתאריך גזר הדין מתקרב החששות מפני הבאות עולים. שנה זו (תש"פ) הגעתי לר"ה הייתי באיזהו מקום משותק מרוב פחד. את התהילים היומיים אמרתי כמי שכפאו שד. בחודשים האחרונים הפסקתי גם עם זה. ולא חידשתי לקראת יום-הדין. הן מחמת החשש והפחד המשתק הן מבחינת היאוש שכרסם בליבי והן מחמת שנהייתי יותר אפטי לגבי המצב ומה שיקרה יקרה וכאשר אבדתי אבדתי.
סליחה על האריכות ותודה על הסבלנות.

תשובה:

אם ננסה לתמצת את דבריך, אתה זוהכר היטב שהקב"ה הוא מלך, אבל אתה שוכח שהוא גם אבינו אב הרחמן…

ואכן, יש כאן שאלה אמיתית, מצד אחד כל יהודי אם הוא בר דעת צריך לחשוש מיום הדין, הרי יש דין מה יהיה איתנו, ומאידך אנחנו רואים הנהגה של יום טוב וכו' וכו', והתשובה היא כלשון הפייט: ממך אליך אברח, כלומר גם כאשר אנחנו רוצים לברוח מהקב"ה, לאן נברח?! לסינר של אמא – אליו עצמו ושם נסתתר… כלומר יש דין אבל אין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים, הפחד צריך להיות יראת הרוממות, אבל לא לחשוב שבורא עולם רק מחפש אותנו ורצה לראות על מה להעניש אותנו כי מטרתו היא רק להיטיב ולהיטיב, וגם כאשר הוא מעניש זה הכל בחסד וברחמים תיקון והטבה ללא גבול.

כל שנתחזק ברעיון לראות בטוב ה', נשפיע עלינו עוד ועוד חסד, וזו הכוונה להיות סמוכים ובטוחים שישעה לנו נס, משום שהדרך האמיתית לזכות בחסד היא כך.

בורא עולם מכיר אותנו ואת חולשותינו, ואינו מצפה מאיתנו להיות מעבר למה שאנחנו יכולים להיות, ובעזרת ה' תראה רק טוב, שנה טובה ומבורכת בכל מילי דמיטב, עד יבלו שפתותינו מלומר די.

הייתי רק רוצה להוסיף לך עוד נקודה אחת ואני קצת מאריך בה אתה מתארך בשאלה מצב מאוד מאוד קשה "ובכלל הרעידת-אדמה שחויתי מרחשון אשתקד העלה לי את מפלס הפחד מהבלתי נודע. שגם אם וכאשר הבעיה הנוכחית תפתר בצורה הטובה ביותר מנין לי שלא מצפים לי הפתעות נוספות בצומת הבאה? לאיזה תחנה אגיע? ואיך אוכל להיות בטוח 100% שאני מונע זאת? לא במישור האמוני של "כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד" אלא במישור של "הראנו ה' חסדך". שלא יהא טובה נסתרת אלא טובה גלויה לעין. מטבע הדברים אין לי שליטה על זה וככל שתאריך גזר הדין מתקרב החששות מפני הבאות עולים. שנה זו (תש"פ) הגעתי לר"ה הייתי באיזהו מקום משותק מרוב פחד. את התהילים היומיים אמרתי כמי שכפאו שד. בחודשים האחרונים הפסקתי גם עם זה. ולא חידשתי לקראת יום-הדין. הן מחמת החשש והפחד המשתק הן מבחינת היאוש שכרסם בליבי והן מחמת שנהייתי יותר אפטי לגבי המצב ומה שיקרה יקרה וכאשר אבדתי אבדתי." אתה לא יודע מה יהיה שנה הבאה ואתה יודע שיכול להיות שהתפילות שלך ילא יעזרו וממילא אתה מיואש ולכן אתה מרגיש אבוד לגמרי כמו אתה מתאר בשאלה. התחושה שלך היא ממש אמיתית ונכונה ורצויה ואהובה. וזה בדיוק הנקודה מחד אינו יודעים מה היהי איתנו ואיננו יודעים גם מה עלינו לעשות ומה ה' רוצה מאיתנו. ואנחנו מתפללים ומתחחננים ומבקשים אבל בסוף זה לא עוזר ולא נענים. אבל כנראה שכאן בדיוק ה' רוצה שנהיה. מפני שהאדם במסגרת שבה הוא קיים אין אפשרות להגיע ולפרוץ את המסגרת הקטנה שלו את המקומות הקטנים שהו אנופל בהם ואת חוסר היכולות שלו להגיע למדרגות גבוהות יותר שהוא רוצה להגיע אליהם. וממילא כשה' מזמין לנו מצב שאנחנו לא התכוננו אליו ולא חשבנו שאנחנו מסוגלים לעמוד בו ולעבור אותו. זה בעצם הזדמנות לפרוץ גבול להגיע למקום חדש שבו לא היינו מקודם לכבוש עוד דרגה גבוהה עוד עולם של עבודת ה' שלא חלמנו בכלל שאפשר להגיע אליו. כמו משל למאמן כושר שכל הזמן נותן תרגילים יותר ויותר קשים כדי לאמן את המתעמלים וכך הם בסופו של דבר מגיעים ליכולות שלא חשבו בככלל שיש להם. ובעצם זה לא נס אלא דרך שיטתית של עבודה מאומצת רק הנקודה היא שכל הזמן יש תרגיל שהו אטיפה מעבר ליכולת שלך וכל הזמן עוד טיפה מעבר ועוד טיפה וכך זה כל הזמן ביא אותך למקום נוסף שלא וליכולת נוספת שלא הייתה לך קודם. רק ההבדל הוא באמת שבכושר אתה קובע לעצמך את היעדים אבל כאן בעולם אנחנו הרי לא יודעים כלום מה התפקיד שלנו ובמה באמת המקום שלנו ולכן ה' מוליך אותנו ומביא כל אחד למקום שמתאים לו בדיוק בדיוק לפי שורש נשמתו ולכן הוא מזמין לו את כל המצבים הללו והם אלו שעליהם התפללת כל כך הרבה הם מדויקים לך.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל