שאלה:
כשהגמרא מביאה ראיה שד"ת חביבין על לומדיהן כיום שניתנה בסיני הראיה שהגמ' מביאה זה מכך שאם אדם יפספס ק"ש פעם א' דומה עליו כמי שלא קרא מעולם. לכאורא למה דווקא ק"ש? מה מיוחד בזה? כל מצווה זה הרי כך. אדם שיעבור עליו יום בלי תפילין או ר"ה בלי שופר או שהוא ירדם בליל הסדר לפני סיפור יציאת מצרים או יפספס יום בספה"ע גם כן ההרגשה הזאת תלווה אותו לאורך זמן
תשובה:
דוקא הדוגמאות שהבאת ממחישות את התשובה… נכון שקריאת שמע ותקיעת שופר הם בעלי חשיבות זהה, שתיהן מצוות דאורייתא, ואעפ"כ אנשים לא מרגישים כך מפני שקריאת שמע היא מצווה שמקיימים אותה פעמיים בכל יום ויום וממילא אין לה את אותה החשיבות וההתרגשות שמתרגשים לפני תקיעת שופר ומכוונים בה לכוון את המצווה החשובה ועצומה ובעצם כך גם היה צריך להתכונלן לכל פעם שקורא את קריאת שמע אבל זה לא כך בגלל שזה יומיומי ומתרגלים…
ומשום כך מחדשת הגמרא, שצורה של יהודי אמיתי, שכאשר יום אחד הוא מפסיד קריאת שמע בזמנה וקם מאוחר, זו מבחינתו טרגדיה שהוא לא שוכח כל החיים! כמו אדם שלא שמע שופר! אני בטוח שאדם ששנה אחת נאנס ולא שמע שופר בראש השנה לא ישכח זאת כל ימיו, מחדשת הגמרא שכך יהודי אמיתי צריך להרגיש גם לגבי זמן קריאת שמע! שלמרות שרק פעם אחת הוא פיספס והוא כבר שוב באותו היום בערב או בבוקר, מכל מקום ההפסד המסוים הזה הוא עצום.
שבת שלום.
