שאלה:
לכבוד הרבנים שליט"א! אשה שעברה לאורך כל חייה התעללות נפשית וניצול ממשפחה חסרת לב כתוצאה מזאת נוטה לדכאונות עמוקים בהמשך חייה שואלת האם צריכה בכלל להתאבל על קרוביה אמה ואחיה כאשר מנותקת ריגשית מהם לחלוטין ואף ניתקה כל קשר עמהם. האם יש מקום להקל לחלוטין לפטרה מהאבלות כאשר תבוא יורו לנו מה לעשות (נשמח למקורות)
תשובה:
שלום וברכה
ככלל אין היתר שלא להתאבל על אחד משבעת הקרובים, גם לא נהג כלפיה בהגינות, אלא שבאופן כללי אם מדובר באדם שהוא בגדר מומר, שפרק מעליו עול תורה ומצוות, אין חובה להתאבל עליו, כמבואר בשו"ע סי' שמה ה וברמ"א בסי' שמ ה ובנושאי כליהם שם. למעשה היום נוהגים להתאבל על חילונים מתוך מחשבה שאפשר שהם תינוקות שנשבו אבל בכל מקרה לגופו יש לדון בענין זה.
הכי חשוב מה שצריך לדעת, שכל זמן שהנר דולק אפשר לתקן! דם זה לא מים, וגם אם היו ימים קשים לפעמים ניתן לגשר ולפשר קצת, זה יועיל לה הרבה יותר ממה שיועיל להם, ויש לעודד אותה לטפל בעצמה רגשית ונפשית ולנסות לחבר אותה לבני המשפחה שהם הדבר היחיד האמיתי שיש לה בעצם בעולם.
בשורות טובות.
זה יכול להיות נוגע לעגונה שנפטר בעלה. היא אמורה להיות במדרגה רוחנית גבוהה ע"מ לחוש בצער ולא לשמוח על שחרורה…
כאן יש סוגיא מסועפת נוספת, של נתן בה עיניו לגרשה אם מתאבלים זה על זה.
השאר תגובה