חולה שיש בו סכנה – לתבל מאכלו ביום הכיפורים

שאלה:

בס"ד
א' חולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מאכ"א משום פיקו"נ, האם מותר לו לתבל את המאכל הזה בתבלין [כשר], או שחייב מדינא למעט ככל האפשר בהנאתו
ב' חולה כנ"ל שצריך לאכול ביוכ"פ האם מותר לתבל את המאכל,

תשובה:

שלום וברכה

כפי שאני יודע שת"ח מובהקים אתם, אני מבין ששאלתכם היא אחרי האור שמח בהל' מאכלות אסורות פרק יד שדן האם יש ענין למעט בתענוג האכילה שאם יכול לאכול לחם לא יאכל בשר, והאור שמח דחה זאת ומתיר בשר שמן, וכן דן במחנה חיים ח"ג סי' מה ופשוט לו שהנושא ביום כיפור הוא הכמות ולא האיכות ומותר, ושאלתכם דוקא לגבי תבלין שאין בו תועלת רפואית.

מצד מיעוט ההנאה לכאורה אין ענין, בודאי לפי סברת המחנה חיים, אין איסור ליהנות ביום כיפור, יש איסור לאכול – הנאת אכילה, וכאן הכמות הותרה לו. לכן אדם שאוכל את אותה כמות אוכל, אין ענין שיהיה פחות טעים לו, ככל שבשני האופנים זו אכילה כדרך הנאה.

מה שיש לדון בזה, שכיון שחצי שיעור אסור מן התורה, אין לו לאכול אלא מה שמועיל ונצרך לבריאותו, הבשר מועיל לו, הפפריקה אינה מועילה לו… ומהיכי תיתי שיהיה מותר לו לאוכלה. אמנם חולה אינו צריך לדקדק עד כדי כך שלא יסתכן, אבל מה שברור לו שאינו מועיל, אולי אסור לו לאכול… מאידך, יש לחשוש שחולה במצב כזה, גם כאן תאבונו פגום, ואם נאסור עליו לאכול כפי שטעים לו, אפשר שימנע מאכילה הנדרשת ויסתכן. לכן, חולה שאין בו סכנה שהתירו לו רק אכילה שלא כדרך ועליו ממש לפגום את המאכל, זה משהו אחד. אבל עד כמה שאוכל כדרך, לא שמענו שימנע מלתבל מאכלו.

הצטרף לדיון

3 תגובות

  1. בס"ד
    לכאורה ב"אור שמח מבואר" רק שאן חיוב על תוספת הנאה, וכן אין בזה איסור גמור, אבל מ"מ יתכן שזה דבר שאינו ראוי ואינו הגון עכ"פ בשאר איסורים שיהנה מדבר שהוא אסור בחפצא . ואיתא בגמ' סוטה גבי יעל והא קמיתהניא מעבירה וכפי שביאר התוס' בכמה מקומות דקו' הגמ' היא מדוע הכתוב משבחה והרי היא נהנית מהעבירה, משמע קצת מזה שזה דבר שאינו הגון להיות נהנה מדבר שהוא אסור בעצם אע"ג שהוא אנוס וחייב לאכלו או לעשותו

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל