למי מגיע להיות סנדק ראשון?

שאלה:

למי נותנים להיות סנדק לאבא של אבא או של אמא שניהם לא היו ?

תשובה:

שלום וברכה

אין בזה כללים ברורים, בדרך כלל אבי הבעל קודם, אבל זה מאוד תלוי בנסיבות, ומה שהכי חשוב שאף אחד לא יעלב! ולכן זה מאוד תלוי באופי של האנשים והמירקם המשפחתי, יש גם הגיון שאם קוראים בשם שמצד אחד את הסנדקאות יקבל הסב מהצד השני. לפעול בתבונה וכך השמחה תהיה שלמה.

מקורות:

כתב הרמ”א (יורה דעה רסד, א): “ויש לאדם לחזר ולהדר אחר מוהל ובעל ברית היותר טוב וצדיק”. מכאן הנוהג של רבים לבקש מראש הישיבה או רב מפורסם אחר לשמש כסנדק במילת בניהם. בקיצור שולחן ערוך (קסג, א) כתוב בפשטות שיש לבחור סנדק שהוא צדיק. במקורות אחרים מוזכר רק שיהיה יהודי טוב (אור זרוע; רקנטי סימן תקצ).

בנוגע לשאלה של מי להעדיף, תלמיד חכם או קרוב משפחה, מעניין לציין את דברי החכם צבי (שו”ת חכם צבי סט, ע) ביחס למעמדו של מוהל.

מדובר היה במקרה של אדם שנפטר לעולמו, והשאיר אחריו את אלמנתו הרה ובן נוסף (גדול) מנישואי נוספים. בעבר, הוא מינה תלמיד חכם מוכר למילת בניו, אך כעת, לאחר פטירתו, ביקש הבן הגדול לשמש כסנדק לאחיו, למרות העדפת האם למוהל המנוסה ומוכר. החכם צבי פוסק שהבן יהיה המוהל, שלקרבת בשר יש קדימה גם על תלמידי חכמים, כפי שחובה לתת צדקה למשפחה לפני אחרים.

באותה מידה, יש להעדיף סנדק שהוא קרוב משפחה (בוודאי סבים) על-פני סנדק שאינו קרוב משפחה, גם אם הוא תלמיד חכם.

בני משפחה כסנדקים

עוד בבחירת הסנדק, כתב בעל לקט יושר (תלמידו של בעל תרומת הדשן): “חייב אדם ליתן לאביו קודם אביו זקנו להיות בעל ברית (סנדק), אבל אם הוא ברצון אביו יוכל ליתן לזקנו. והמנהג ליתן לזקנו, משום שהעולם אומרים מי שהיה בעל ברית לבן נינו, אינו רואה פני גהינום”.

בשו”ת דברי מלכיאל (ח”ד, סימן פו) מבואר שעל האב שאינו משמש כמוהל לפחות להיות סנדק, שבכך הוא משתתף במצווה של מילת בנו.

למשפחות של היום, בוודאי בין האשכנזים, לא נהוג שאב ישמש כסנדק. כאשר האב אינו משמש כסנדק, יש דיון בין הפוסקים ביחס להעדפה בין קרובי משפחה אחרים, וכמובן שהדבר חשוב הוא שהצדדים השונים ייצאו משם מרוצים. בלקט יושר הנ”ל מבואר שיש לתת את הכבוד ראשית כל לאבי האם.

מבואר מתוך הדברים האמורים שאין המוהל נעשה סנדק. הסיבה לכך היא שיש לברך את הברכות בעמידה, ואילו הסנדק צריך לשבת. סיבה נוספת היא שאין עושים מצוות חבילות חבילות (שו”ת מהר”ם שיק”, או”ח סו), וסיבה נוספת (אוצר הברית ג, כד) היא שהמוהל מיוחס למזל של דם, ואילו הסנדק שייך לשלום של מקום המזבח ולאריכות ימים.