שאלה:
איך יכל רבי עקיבא לשחוק כשראהאת החורבן? גם אם היתה לו אמונה מוחשית בדרגות גבוהות שאין לנו מושג בהם והוא ראה בחורבן זריע וראה את הילדים וילדות משחקים ברחובותיה, עדיין כעת זה לא הזמן המתאים לשחוק ובשת אבלא אבלא מה גם שהדבר יכול להראות כאדישות וזלזול בכל החורבן ובכל הדור ההוא
תשובה:
זו הרי היתה טענת חבריו… אבל כנראה שאם היינו יודעים מה זו אמונה חושית היינו מבינים זאת אחרת. ניקח למשל חולה מסוכן שכל רגע עלול למות, שעובר ניתוח מורכב, והרופא יוצא לבשר שהניתוח הצליח!! כולם צוהלים ושמחים ואומרים נשמת כל חי ומבשרים לכולם.. רגע בן אדם!! חתכו כאן למישהו את הבטן ועוד לא גמרו לתפור!! הוא מורדם כדי שלא יחוש כאבים עזים, וכל הצלעות שלו מנוסרות!! מה אתה רוקד כאן?! אבל התשובה פשוטה הרי… וכך גם כאן, לפעמים אפשר להסתכל על חורבן ולראות בחוש שזה הפתח לגאולה! אפשר בהחלט וצריך להשתתף עמו בכאב על כאביו, ואני בטוח שכך עשה גם רבי עקיבא, אבל זה לא סותר את רגשי השמחה וההודיה.
שבת שלום.
