שאלה:
מתי בדיוק חוטא מתחייב מיתה או מלקות ונפסל לעדות? בשעת עבירת העבירה והעדות זה רק לברר זאת או שמא רק לאחר הגזר דין בב"ד והעדות הינה חלק פעיל בפסילתו? הרבה נפק"מ לדינא. אם העיד בין שעת העבירה לשעת העמדה לדין או ביוצא ליהרג אם מישהו אמר ערכו עלי בזמן זה ועוד. אם זה רק משעת העמדה לדין מדוע א"כ זקוקים עידי קידושין להרהר בתשובה? הרי כשאין לנו בתי דינים לא ניתן לפסול אדם לעדות. או שמא זה רק משום חומר א"א? אך לכאורא זה מאוד תמוה שכן לגבי גיטין יתכן חומרה זו לוודא שהיא כבר לא א"א אך מה שייך חומרה זו בקידושין? גםאם הקידושין לא חלו הרי שזה "ס"ה" איסור פנויה/קדשה אך לא א"א!
תשובה:
שלום וברכה,
רשע נפסל לעדות מעת שעשה את העברה. וכלשון השולחן ערוך (חושן משפט סימן לד סעיף ז) "גנב, וכן גזלן, פסולים לעדות מעת שגנב או גזל". ולכן אם יודע בחברו שעבר עברה שנפסל בה לעדות אסור לו להעיד עימו אפילו שאין הדיינים יודעים ברשעו של העד השני, אסור לו להעיד עימו, אפילו שהעדות אמת – ראה שו"ע שם סעיף א.
אולם חיוב מיתה או מלקות לא חל על האדם עד שיחייבו בית דין, ולכן אפילו אם עבר עברה ולא הועד עליו בבית דין אין עליו חיוב מיתה ומלקות עד שיחויב בבית דין – כן מבואר בגמרא מכות דף ה, א.
מקורות:
מכות דף ה עמוד א
ולא עוד אלא אפילו אמרו בערב שבת גנב וטבח ומכר משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר תשלומין הוא באו שנים ואמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ובאו שנים ואמרו בחד בשבתא עמנו הייתם אלא ערב שבת גנב וטבח ומכר ונגמר דינו ולא עוד אלא אפי' אמרו בחד בשבתא גנב וטבח ומכר ובתרי בשבתא נגמר דינו אין משלמין דבעידנא דקא מסהדי גברא בר תשלומין הוא:
