ברית מילה – מחט הפרדה

שאלה:

ממתי מחט ההפרדה נכנסה לשימוש?
איפה השימוש היה נפוץ עם מחט הפרדה?
מחט ההפרדה לא פוגעת בעטרה כאשר היא מפרידה את עור הפריעה ,זה לא קורע אתה העטרה?
כאשר עלו לארץ ממקומות שבהם לא היו מחט הפרדה כמו תימן המוהלים התימנים אימצו את השיטה עם מחט ההפרדה,זה לא נוגד את המסורת שפורעים עם הציפורניים?

תשובה:

אינני יודע אם אתה הוא זה ששאל שאלה זו לפני כשבועיים, אני מעתיק את תשובתי שוב:

אינני יודע ממתי נהגו בכך, אבל גדולי האחרונים היעב"ץ והדברי חיים ועוד כבר הביאו מנהג זה.

אין בכך כל סתירה למה שעשו בתימן, שם פשוט לא ידעו על הפטנט, לא בהכרח שנהגו שלא לעשות זאת… גם בשאר הקהילות אין מסורת על כך מאברהם אבינו, זה התחיל מתי שהוא… ודאי זה לא קורע את העטרה אלפי רבבות ילדים נימולו כך בבריאות ובשלום. אתה קורא לזה מחט זה נשמע משהו חד שפוצע… אבל זה לא מחט.

אני מעתיק לך בענין זה מתוך ספרו של ידידי הגאון רבי מרדכי אורי אנגלמן שליט"א רב מערב ראשון לציון ומוהל מומחה.

 א.     יש שמפרידין עור הפריעה מבשר העטרה קודם החיתוך ע"י כלי העשוי לכך, והוא קנה דק של מתכת ובראשו כעין כפתור ומכניסין אותו דרך נקב הערלה ומעבירין אותו בנחת בכל צד עד שנפרד העור מן העטרה[1].

 

[1] יעב"ץ בספרו מגדל עוז (נחל ט' אות ה') וז"ל: ויש בני אדם שיש להם מחט של כסף גס וארוך ואין לו עוקץ חד בראשו, וממשמשין בו את עור הערלה דרך הנקב לבחון אם הוא דבוק בבשר הגיד, ומפרידין אותו בעזרת המחט. וסיים: דהשימוש בכלי זה הוא זהירות שאין בו נזק ולא צער כ"כ. ע"ש. ויזהר שלא יכניס הקנה בנקב הגיד ח"ו, וגם יעשה בנחת כדי שלא יצא דם, ושלא יתנפח הערלה. ומ"מ יש המקפידין שלא להפריד בכלי זה, כמ"ש בס' אות שלום (אות יא). והיכא שעור הפריעה דבוק ביותר, מותר לעשות ההפרדה ע"י שמושך העור כלפי מטה עד שנתגלה כל העטרה והחריץ, ואח"כ מחזיר העור כבראשונה, ואף דלכאורה לפי שיטת הדברי חיים (שו"ת ח"ב יו"ד סימן קיד – קיח) הוי בדיעבד כנימול ע"י משיכת העור לבד, ואם כן לכאורה יש למנוע מלעשות כן, דהרי מפסיד הברכה, וגם מל בלא ברכה. מ"מ כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סימן קמח אות א), דכיון דגם לשיטת המקילין הסוברים דכשנדבק העור למטה אפילו בלי חיתוך נקרא מהול, היינו דוקא אם לא עומד העור שנדחק למטה לחזור למקומו, אבל אם מעיקרא עומד לחזור למקומו, גם מעיקרא לא קיים מצות מילה מן התורה, כמ"ש המהר"ם שיק (יו"ד סימן רמה) והמהרש"ם (ח"א סימן כז), וסמכו ע"ז להלכה, א"כ בנידון דידן שרק דחף העור למטה מהעטרה כדי להקל על החיתוך שאח"כ, ושוב מחזירו מיד לצורך מילה, לית דין ולית דיין שעדיין נקרא ערל מן התורה, ומברך על המילה כהלכה. ע"ש. [וע"ע בספר ברית אליהו (הפרדה) שהאריך בבירור כמה דרכים להפרדה ומקורותיהם].

ולענין אי שרי לעשות הפרדה בשבת כתב בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן צ) לאסור משום דהוי פסיק רישא שיוציא דם. אולם רבו מפוסקי זמנינו דס"ל דאין זה בגדר פסיק רישיה ומותר, וכמו שהביא בספר נשמת אברהם (יו"ד סימן רסד סק"ב) בשם הגרשז"א זצ"ל, ששמע כן ממוהלים מומחים. וכן כתב בשו"ת יחו"ד (ח"ו סימן נג) דאם עושים ההפרדה בנחת הרי שאין זה פסיק רישיה שיוציא דם. והוסיף עוד דאפילו אי הוי פסיק רישיה יש מקום להתיר, משום דהוי פס"ר דלא ניחא ליה באיסור דרבנן, דכמה פוסקים מתירים בזה. ע"ש. ובשו"ת שבה"ל (חלק ד', יו"ד סוף סימן קלד) כתב, ולענין הפרדת עור הפריעה מבשר הגיד בשבת על ידי מחט ההפרדה, אם אינו פסיק רישיה לענין חבלה בודאי שמותר, ואם הוא פסיק רישיה צריך עיון להלכה. ע"כ. עכ"פ לדינא ס"ל להרבה מפוסקי זמנינו דאין זה בגדר פסיק רישיה, אלא בגדר דבר שאינו מתכוין, ואם כן הדבר מותר אף בשבת, ובלבד שיעשו זאת בנחת וביישוב הדעת. ויש עצה לזה שישימו קצת משחת ואזאלין על ראש המחט, דאז קרוב לודאי שלא יעשה חבורה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל