טחינת פירות יער כדי להמנע מאיסור בריה

שאלה:

שלום לרב אשתי לוקחת פירות יער קפואים וטוחנת אותם במטחנת יד כך שנשארות חתיכות פרי ואז מבשלת אותם כל זה לצורך העוגה ולא לצורך ביטול איסור לכתחילה האם הפירות כשרים כל לאכילה? תודה מראש

תשובה:

למעשה היא לא היתה אוכלת מהם בלי לטחון, כך שאינני יודע אם זה נימוק להתיר. אולם בפרי שאינו בחזקת נגוע באופן ברור יש להקל. הכלל הוא כך:

כאשר אנחנו יודעים שיש חרקים אסור לטחון כי אין מבטלים איסור לכתחילה, כאשר יש רק ספק שמא יש תולעים מותר לטחון ואין בכך חשש של אין מבטלין איסור לכתחילה, ובלבד שמטרת הטחינה אינה לבטל את האיסור אלא כדי ליצור קמח.

מקורות:

אכן, בריה, ובכללה חרק שלם, אינה בטלה אפילו באלף. כלומר, אם נפלה תולעת לתוך תבשיל, כל זמן שלא מצאו את התולעת והוציאו אותה מתוך התבשיל, התבשיל כולו נאסר באכילה, אף אם כמות האוכל הכשר היא פי אלף מהתולעת.

עם זאת, אין חובה לברור את גרגירי החיטה מתולעים וחרקים לפני שהן נטחנות בטחנות הקמח. אמנם תולעת שלימה אינה בטלה אפילו באלף ואף אם מתה ונמעכה, כל עוד היא שלימה – אינה בטלה. אבל תולעת שנחתכה, וקל וחומר אם נטחנה, בטלה ברוב. מכיוון שכל החיטים עומדות להיטחן, אין חשש שתישאר ביניהן תולעת שלימה, ולכן מותר לטחון את הכל (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד).

לכאורה יש להקשות על דין זה מכלל נודע ש”אין מבטלים איסור לכתחילה” – אסור לכתחילה לגרום לביטול איסור בהיתר, ואין לסמוך על כלל של ביטול אלא בדיעבד. לאור כלל זה, לכאורה קשה: היאך אפשר לטחון את החיטים עם התולעים, ולבטל בכך את איסורן, והרי יש בכך מעשה ביטול איסור לכתחילה?

על זאת כתב ה’תרומת הדשן’ שכיון שמדובר רק בספק איסור (כי ייתכן שברחו התולעים מחוץ לרחיים מפני קול הטחינה), וגם אינו מכוון לבטל את האיסור (אלא כוונתו לטחון את החיטים וליצור קמח), הדבר מותר (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד; ש”ך, ס”ק מ). מכאן יש ללמוד שבמקום שאין ודאות של הימצאות תולעים, ואין כוונה לבטל את התולעים אלא כוונה אחרת (כגון יצירת קמח או מיץ), מותר לטחון את הפרי, ואם היו בו תולעים שוב אין בהן איסור, מאחר ובטלות הן בתערובת.

בט”ז (סימן צט, ס”ק ז) כתב שההיתר לטחון את הפירות (במקום שאין כוונתו לבטל את האיסור) נאמר רק אם אין אפשרות לסלק את האיסור באופן אחר. ב’פתחי תשובה’ (שם, ס”ק ד) הביא מדברי ה’פרי מגדים’ ועוד פוסקים כי בכל מקום שיש טרחה מרובה מותר, אבל במקום שניתן לבדוק ולסלק את האיסור בקלות, אין היתר לבטל את האיסור בטחינה. לכן, מאכל שאין בדיקתו קשה במיוחד, יש לבדקו מחרקים, ולא לסמוך על טחינה.

מכאן ההיתר של מייצרי יין או מיצים שונים לטחון את הפירות לצורך יצירת מיץ, בלי לבדקם מתחילה. אולם בפירות וירקות הידועים כנגועים, חובה לנקותם עד כמה שאפשר (כגון לשטוף פטרוזיליה במים עם סבון). וכתבו הפוסקים שבמקום שקשה לבדוק ולנקות באופן מוחלט, יש לבדוק באופן יעיל (המסיר בדרך כלל את הנגיעות), ומותר לטוחנו כדי לצאת ידי כל חשש של תולעים (ראה ספר ‘בדיקת המזון כהלכה’, עמ’ 140).

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה.אשתי בכל מקרה התכונה לטחון אבל הפירות לא טחונים מאד אלא נשארות חתיכות פרי ניכרות כך שיכול להיות שיש תולעים שלא נטחנו

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל