שאלה:
שלום הרב,
-ראיתי בשו"ת הרשב"א(ח"א סי' פ) שכתב שיש לדבש 2 סגולות אחד שמעלים את החלקיים שנפלו לתוכו והשני שמשמר את מה שנטמן בו. לכאורה זה לא סותר?
-בענין ברכת המזון, שבכדי לקיימה מדאו' צריך להיות שבעים, אז לפי"ז האם צריך לברך כמה שיותר מהר מסיום האכילה ולא להתעכב כדי שתחושת השבע לא תרד?
ומה נעשה בסעודת שבת שממילא זה מתארך בגלל השירים?
תשובה:
1. החסרת מילה ולכן שאלת, אשלים לך: הדבש סגולתו לכלות ולהשמיד דברים חתוכים שנופלים בו, ולשמר דברים שלמים שהוכנסו לתוכו, ולכן תולעת או חרק שלמים שהוכנסו לדבש עשויים להתקיים בו שנים ארוכות.
2. אין הכוונה שזמן הברכה הוא כאשר אתה שבע, אלא חיוב הברכה חל עליך כאשר אכלת באופן כזה שנעשית שבע, ממילא כל עוד לא עבר שיעור עיכול, ועדיין אתה נהנה מהסעודה, גם אם מעט מהשובע ירד, אין לזה קשר, אתה שבעת והתחייבת, וזמן הברכה עוד לא פקע כי אתה עדיין שבע במידה רבה [באכילה מועטת זמן הברכה עד 72 דק', בסעודה גדולה כמו סעודת שבת, אפילו כמה שעות לא עבר שיעור עיכול כי עדיין לא רעבים מחמת אותה אכילה].
תודה, מעניין אולי זה טעות בגירסא? קראתי את התשובה שם מתוך אתר היברובוקס(https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1376&st=&pgnum=62&hilite=) ושם בשני הפירושים נקט לשון הנחתכין…
זו אכן טעות בגירסה! ברשב"א שלפני כתוב השלמים! מעניין ויפה.
השאר תגובה