שבת – המספר שבע ביהדות

שאלה:

להקדים כי אין לי חלילה שום ספק בקשר לשבת או למצוות בכלל או בקשר לבריאה וכדו' והשאלה היא רק תיאורטית בגדר "דע מה שתשיב". שאלה שעלתה לי לפני שנים ולא מצאתי תירוץ המניח את הדעת.

מה הפירוש "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש"? אם היתה מחזוריות קבועה כלשהיא של ששה ימי בריאה ויום "מנוחה" כביכול (ככל שניתן לאמר זאת כלפיו יתברך) ולאחריהן שוב ששה ימי בריאה ושוב יום מנוחה הרי שרואים כאן שיום שביעי זה אכן יום מנוחה. אך כאשר הכל הסתיים בששת ימים מהיכי תיתי שזה שבוע בן שבעה ימים שמתוכם ששה ימי עבודה ויום מנוחה? אולי זה אכן רק שבוע של ששה ימי עבודה כשלמחרת זה שוב יום ראשון של השבוע שלאחריו ששה ימי עבודה? ולחילופין יתכן שזה אכן ששה ימי עבודה ולאחריו יומיים/שלושה/ארבעה או כל מס' אחר של ימים ימי שבת לפני שמתחילים יום ראשון של השבוע העוקב?

תשובה:

שלום וברכה

המהר"ל מרחיב מאוד על כך שבעצם כל המציאות יש לה שבע קצוות, שהם ששה צדדים והנקודה האמצעית שהיא השביעית. שהיא בעצם הנקודה הפנימית של המציאות שהכל סביבה. כך יש שבעה ימים בשבוע, שבע שנים בשמיטה ושבע שמיטות. חיי האדם הם גם שבעים שנה, יש גם שבעים פנים לתורה ושבעים אומות. גם בקבלה, יש לנו עשר ספירות שמתחלקות לשלושה מוחין – חלק המחשבה, ושבע מידות שהם הפעולות והמציאות עצמה. בספרי מחשבה הנושא הזה מוסבר רבות. ולכן שבוע הוא בהכרח בן שבעה ימים, כאשר ששה הם ימי המעשה והשביעי הוא הנקודה הפנימית שבה הכל שב אל ה' ושב אל תכליתו, אז העם היהודי מתאחד עם בוראו, "לכל מצאת בן זוג… כנסת ישראל בן זוגך", ומכאן אמירת שיר השירים בכניסת השבת וכו' וכו'…

ערב מבורך.

מקורות:

גבורות ה' פרק ג

והטעם הוא ידוע כי שש הוא מספר שלם, וזה כי לא תמצא דבר שלם כי אם על ידי מספר ששה. וזה כי הנקודה היא אחת והיא חסירה, בעבור שאין לה התפשטות כלל, והקו אשר יש לו התפשטות באורך ויש לו שלימות יותר, בעבור שיש לו התפשטות באורך, אך אין זה שלימות גמור בעבור שאין לקו התפשטות רק אורך, ואין לו התפשטות אורך ורוחב. והשטח אשר יש לו התפשטות אורך ורוחב, הוא שלם יותר בעבור שיש לו התפשטות אל הצדדין הארבע אבל אין לו עומק. אמנם הגשם הוא השלם, בעבור שיש לו התפשטות הצדדין הששה, דהיינו מעלה ומטה וארבע רוחות ואין התפשטות יותר משש קצוות אלו. וכן הסכימו חכמי המחקר, כי הגשם הוא השלם בעבור שיש לו שש קצוות, ולפיכך דבר שהוא בעל שש צדדין הוא השלם. ולפיכך היה מספר ישראל שש מאות אלף כי מספר שש הוא מספר שלם שאין עליו תוספת. ומה שהיה המספר שש מאות אלף לא שש מאות או שש אלף, וטעם זה ידוע כי צריך להיות להם כל שלש מדריגות של מספר, דהיינו שש ומאה ואלף וכו'

תפארת ישראל פרק מ

שמזה תראה כי קדושת היום [=יום השבת בזמן בריאת העולם] היה גורם הפסק המלאכה ולא שהפסק של המלאכה גורם קדושת היום. אמנם מה שראוי ששת ימים למלאכה ויום השביעי ראוי לשביתה מצד עצמו. וזה כי העולם הזה הוא גשמי, וכבר ידוע כי הגשם יש לו חלופי צדדים ששה ועל ידם הגשם שלם והם המעלה והמטה וארבעה צדדין שהם ארבע רוחות הידועים כי אין גשם שלם רק כאשר יש לו ששה צדדין, והצדדים האלו שייכים לגשם כי הגשם הוא בעל רוחק שזהו גדר הגשם שהוא בעל רוחק, ויש עוד גבול נבדל לעצמו והוא האמצעי אשר הוא נבדל לעצמו ואינו נוטה לא לימין ולא לשמאל לא לפנים ולא לאחור רק עומד באמצע, ואין האמצעי הזה מתיחס לגשם כמו ששה צדדים כי הצדדים הששה יש להם רוחק והרוחק הוא גדר הגשם ולכך על ששה הצדדין יאמר שהם צדדין גשמיים אבל האמצעי מפני שאין לו רוחק לא יאמר עליו שהוא גשמי בעצמו ומתיחס אל בלתי גשמי. וכאשר ברא השם יתברך את העולם הגשמי הנה כמו שיש לגשם שש צדדין שהם צדדין גשמיים וכך הוא לבריאת עולם ששה ימים שבו נברא העולם הגשמי, ויום השביעי בו שביתה ולא היה בו הויה וזה כנגד האמצעי שאינו מתיחס לגשם, ודבר זה מבואר. וזהו ענין ששת ימי הויה והשבת שבו היה שביתה בלתי הויה ולכך יום השביעי הוא קודש, כי כבר אמרנו כי הוא כנגד האמצעי שאינו מתיחס לגשמי רק הוא בלתי גשמי והבן הדברים האלו מאד

דרך החיים אבות ה

וידוע מספר שבעה כנגד שש קצוות והאמצעית שהוא נקרא היכל הקודש אשר ביניהם. ודבר זה ידוע אל הנבונים, כי מספר שבעה הוא כנגד שש קצוות והיכל הקודש שביניהם. וידוע הששה קצוות הם מתיחסים ביותר אל הגשמי שהרי יש להם רוחק אשר הרוחק שייך אל הגשם, ואלו האמצעי אין לו רוחק כלל שהרי לא שייך רוחק באמצעי ולפיכך הוא מתיחס אל הבלתי גשמי, ולכך קראו האמצעי היכל הקודש אשר הוא בתוך שש קצוות לפי שהוא נבדל מן הגשם וזהו קדושתו:

והתבאר לך במבואר מאוד, כי מספר שבעה מורה על מדריגה למטה מזה שהוא מורה על מדריגת הבלתי גשמי עומד בגשמי. ולפיכך תמצא בכל מקום כי במספר שבעה חול וקדושה, שבעת ימי שבוע ששה ימי חול והשביעי הוא קודש, ובחדשים השביעי גם כן קודש הוא חודש תשרי, ובשנים ששה שני עבודה והשביעית שמיטה והיא שנת קודש, וכל זה מפני כי מספר הששה הם חול והם כנגד ששה קצוות הגשם שהוא חול ואלו השביעי הוא כנגד היכל הקודש שהוא השביעי והוא באמצע ודבר זה ידוע. והרי השביעי הוא מצטרף אל השש בכ"מ, הן בימי השבוע הן בשנים, הרי כי מורה מספר שבעה על המדריגה שהיא למטה מן הראשונה. ודבר זה מבואר שאין ספק, כי כאשר יש שבעה יש כאן חבור הקודש אל הגשמי,