שאלה:
גמרא יבמות (קיד א): ת"ש (ויקרא יא, מב) לא תאכלום כי שקץ הם לא תאכילום להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תאכלו לא הדלא ליספו ליה בידים תא שמע (ויקרא יז, יב) כל נפש מכם לא תאכל דם להזהיר הגדולים על הקטנים מאי לאו דאמרי להו לא תאכלו לא דלא ליספו להו בידים ת"ש (ויקרא כא, א) אמור ואמרת ולהזהיר גדולים על הקטנים מאי לאו דאמר להו לא תיטמו לא זדלא ליטמו להו בידים
האם האיסור דוקא להאכיל ולטמאות בידיים ממש, או גם לומר לקטן הנה אוכל, אתה יכול לאכול, או אתה יכול להיכנס לבית הקברות, ודוקא אם הוא עושה מעצמו מותר מהתורה
תשובה:
האיסור הוא לתת לו ביד או לצוות עליו לאכול, אבל סתם לספר לו לא נחשב כספייה, כמובן לגבי אביו יש גם מצות חינוך, ולעיתים בית דין מצווים גם להםרישו ראה כל הכללים בשו"ע ומשנה ברורה סי' שמג.
מקורות:
שם ס"ק ד.
אם אפשר להאיר זכורני שהנאה ממעשה שבת גם אם רק אמרתי לו תראה את הכפתור והוא הדליק אותו בראותו שנוח לי בדבר עשיתי איסור
בגמרא ביבמות קיד א מבואר שיש איסור לספות איסור לקטן בידים, כלומר, אסור להגיש לקטן מאכל אסור או להורות לו לעשות מעשה האסור בשבת וכיוצא בזה, שנאמר לא תאכלם כי שקץ הם ודרשו חכמים, לא תאכלם – לא תאכילום. וראה פרטי דין זה במשנה ברורה סי' שמג ס"ק ד. לגבי איסור ספייה במלאכה דרבנן נחלקו הדעות, הרמב"ם מאכלות אסורות יז כז אוסר, והרשב"א ביבמות שם מתיר כאשר הדבר נעשה לצורך הקטן, לצורך הגדול הכל מודים שאסור. להלכה הכריע בזה השו"ע שם כדעת הרמב"ם.
חידוש נוסף מבואר ברשב"א שם, שאיסור ספייה אינו אמור רק בציווי ממש, אלא אפילו ברמיזה בעלמא.
כמו כן, ברש"י שמות כ י מבואר, שהאב מצווה לדאוג לכך שבנו הקטן אף שאינו בגיל חינוך לא יעשה מלאכה האסורה בשבת, ואף שבביאור הלכה בסי' רסו מביא שיש שחלקו על דברי רש"י אלו, ולדעת עד גיל חינוך אין איסור זה נוהג מ"מ יש להחמיר בדבר, שכן הכריעו כמה אחרונים, ראה משכנות יעקב סי' קיח, וע"ע שער הציון סי' שלד ס"ק נד ובאחיעזר ח"ג סי' פא.
שכוייח
השאר תגובה