שאלה:
במסכת שבת פז. משמע שעם ישראל נצטוו לפרוש שלשה ימים קודם מתן תורה ואילו משה פרש לצמיתות.
מדוע נצטוו הנהגה זאת? הרי ביהדות זה נחשב לדבר שבקדושה?
תשובה:
שלום וברכה
שתי תשובות בדבר. התשובה הראשונה הפשוטה, היא ששכבת זרע יש בה טומאה, לגבי הנכנס לבית המקדש וכדומה, והם היו מוזהרים להמנע מכל טומאה.
התשובה השניה שאגב חשוב להבינה, המצוה של עונה אין כוונתה שיש כאן איזו פעולה רוחנית שמימית בלבד, זה נכון שיש כאן מטרה של פרו ורבו, אבל זה לא הכל, המצוה המוטלת על כל אחד מבני הזוג הוא לספק את צרכי זולתו, וכשם שהבעל מצווה לתת לאשתו מזונות וכסות, מוטלת עליו החובה לתת לה את קיום מצות עונה. הדבר הזה משמעותי גם בהבנה כיצד זה נעשה ומה המטרה. ממילא, חלק מההכנה למתן תורה היה להמנע מתענוגי הגוף לפרוש ולהתקדש. חשוב להבין, שביהדות העונג וההנאה אינם סותרים לעבודת ה', ובמקרים רבים הם מצוה, כמו מצות עונה או עונג שבת ויום טוב, הפרישות אינה מטרה אלא כלי הנדרש במקרים מסוימים. אלא שכל דבר נעשה במידה הראויה ובאופן הנכון והמתאים ומתוך הבנה של נתינה וכו'.