ענווה לעומת שפלות פסולה

שאלה:

אני כבר שנים מנסה להבין מה זו באמת ענווה הגעתי למסקנה כי ההבנה כי אין לי חשיבות מול עצמותו של ה' זו ענווה אבל לומר שאין לי חשיבות כלל זו ענווה פסולה הרב יכול קצת לחדד לי את הנושא?

תשובה:

שלום וברכה

הייתי מסביר טיפה אחרת, ענווה בלשון חז"ל הוא "לא מחזיק טיבותא לנפשיה", כלומר אדם חייב לדעת את תכונותיו ואת יכולותיו, וגם לא צריך להיות טיפש ולחשוב שהוא הכי פחות מכל העולם, אוי ואבוי אם אדם כשרוני וחכם לא ידע שהוא כזה, או תלמיד חכם לא יכיר בכך שהוא כזה, הרי בכך יחטא לכל תפקידו. מי לנו גדול ממשה רבינו שהיה עניו יותר מכל האדם על פני האדמה, ואף על פי הנהיג את עם ישראל בעוצמה, דרש ותבע מהם והוכיח אותם על פני כל חומש דברים וכו'. ההכרה בכוחות היא בסיס לעבודת ה'. אבל שום דבר לא מגיע לך על כך, הכל מתנה מה', אתה לא עדיף בכלום על פני מי שאין לו תכונות אלו, משום שכל אחד קיבל מה שמתאים לתפקיד שלו, ולכן לא מגיע לך על כך לא תודה ולא כבוד, לעולם לא תדע מי ניצל את יכולותיו ועומד בתפקידו טוב יותר, כי לכל אחד יש מסלול ודרך משלו עם כלים משלו, אל תחזיק טובה לעצמך, כי לכך נוצרת.

שנזכה למשהו מכל זה.

יום נעים.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל