צורת קביעת המזוזה

מאמרנו השבוע עוסק בשאלה כיצד מניחים את המזוזה, אנכית שוכבת, או מאוזנת זקופה, או אולי באלכסון? ומדוע יש מנהגים שונים בכך? למניחים באלכסון באיזו זוית יש להניחה? ומה יעשו בבנין משותף שחלקם אשכנזים וחלקם ספרדים? כיצד יש להניח את הפרשיות בתפילין? ומדוע בתפילין אין חוששים לשיטות השונות בענין? כיצד מניחים את ספר התורה בארון כשר, בצורה זקופה ישרה או מוטה באלכסון או שמא שוכבת? כיצד קוראים על הבימה-תיבה כשספר התורה עומד שוכב או באלכסון? ומה יעשו במנין חצר שיש רק שולחן ישר? בשאלות אלו ועוד יעסוק מאמרינו השבוע.

 

צורת קביעת המזוזה

בפרשתנו נכתבה הפרשה השניה של קריאת שמע, הפרשה מסיימת במילים (דברים יא כ): 'וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ'. נעסוק במאמרנו השבוע בהלכות מזוזה, כשנתמקד באיזו צורה קובעים את המזוזה, אנכית או מאוזנת או באלכסון, ומדוע יש בכך מנהגים שונים.

כיון הנחת המזוזה

בצורת הנחת המזוזה על המשקוף יש כמה מנהגים, יש שמניחים את המזוזה זקופה וישרה, ויש שמניחים אותה באלכסון, ויש שמניחים אותה בנטיה קלה בלבד. נלמד יחד מהו שורש המחלוקת, מדוע יש הנוהגים כך ויש הנוהגים כך, ומה לעשות בשעת הדחק, למשל כאשר המקום שבו ניתן להניח את המזוזה צר מאד. וכן האם צורת הנחת הפרשיות בתפילין, והנחת ספר התורה על הבימה ובארון קודש תלויה במחלוקת זו.

נחלקו הראשונים כיצד להניח את המזוזה: שיטת רש"י (מנחות לג. ד"ה עשאה וד"ה פסולה) שצריך להניחה זקופה לאורך המשקוף. ושיטת רבינו תם (מנחות לג. תוד"ה הא), שצריך להניחה מושכבת לרוחב המשקוף, משום שאם מניחים אותה עומדת הרי הוא מנהג בזיון וקבורת חמור. [בהלכות קבורה יש דין (ע"פ הגמרא ב"ב קא.) שצריך לקבור את הנפטר כשהוא שוכב על האדמה, דרך כבוד כשוכב על מטתו. ואם קוברים אותו כשהוא עומד זקוף, נחשב הדבר לבזיון לנפטר וקרוי קבורת חמור. המושג קבורת חמור הוא מנבואת ירמיהו (כב יט) על סופו של המלך יהויקים: 'קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר, סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם'].

רבינו תם הוסיף שגם בתפילין יש להניח את פרשיות התפילין כשהן שוכבות בתוך הבתים, ולא זקופות [שלא כפי המנהג שלנו להניח את הפרשיות זקופות בתוך בתי התפילין]. וכן להשכיב את הספר תורה בתוך ארון הקודש. ולהלן נתייחס לשתי הלכות אלו.

מנהג המדקדקים באלכסון

השולחן ערוך (יו"ד סי' רפט סעי' ו) פסק: 'צריכה להיות זקופה אורכה לאורך מזוזת הפתח'. אך הרמ"א כתב: 'וכן נהגו. אבל יש אומרים שפסולה בזקופה, אלא צריכה להיות שכובה, ארכה לרחבה מזוזת הפתח. והמדקדקים יוצאים ידי שניהם, ומניחים אותה בשפוע ובאלכסון, וכן ראוי לנהוג, וכן נוהגים במדינות אלו'.

כלומר להלכה נפסק כשיטת רש"י שיש להניח את המזוזה זקופה, כפי שכתב מרן המחבר, וכפי שהוסיף הרמ"א וכן נהגו. אולם הרמ"א הוסיף שכיון שיש גם את שיטת רבינו תם נהגו בארצות אשכנז לדקדק ולצאת ידי שתי השיטות, ולהניח את המזוזה בשפוע באלכסון.

והנה מה שנפסק להלכה כרש"י יש לציין שכן דעת הרמב"ם (תפילין ומזוזה פ"ה ה"ח) הרא"ש (הל' מזוזה סי' ט) ורוב הראשונים (יראים סי' ת; הגהות מיימוניות מזוזה פ"ה אות ו בשם היראים ורבינו שמחה; מרדכי סי' תתקסא; ועוד), ואף היראים תלמידו של רבינו תם פסק בנקודה זו כרש"י, ורבינו תם בכך הוא דעת יחיד. אולם פשרה זו צריכה ביאור, שהרי לכאורה כאשר המזוזה באלכסון אינה לא עומדת ולא שוכבת, ואינו יוצא ידי שום שיטה.

מנהג בי רבי

להבנת הדברים נקדים שמקור המחלוקת הוא בביאור דברי רבי יהודה בשם רב (מנחות לג.): 'עשאה כמין נגר פסולה'. רש"י סובר שנגר פירושו שהמזוזה שוכבת ולכן היא פסולה, ואילו רבינו תם סובר שהמזוזה עומדת ולכן היא פסולה.

ועל כך מקשה הגמרא שהרי כל המזוזות בביתו של רבי היו עשויות 'כמין נגר', ומתרצת הגמרא שהן היו עשויות 'כאיסתוירא'. בפירוש המילה 'איסתוירא' הובאו ברש"י ותוס' שני פירושים: א. שהמזוזה היתה עשויה כמו נון כפופה, כלומר המזוזה היתה מקופלת, חלקה שכבה וחלקה עמדה זקופה. ב. שהמזוזה היתה מונחת באלכסון.

אם כן למדנו שהמזוזה כשרה רק כאשר היא שוכבת לרוחב לגמרי, או עומדת זקופה לגמרי, אך כאשר חלקה עומד וחלקה שוכב, או באלכסון יוצא ידי כל הדעות. ומובן היטב שיטת הראשונים (יראים סי' ת; מהר"ם רוטנברג הובא ברא"ש הל' מזוזה סי' ט; רא"ש שם; המהרי"ל מנהגים מזוזה אות ג; תרומת הדשן סי' נב; האגודה מנחות פ"ג ד"ה מנחות לג; הטור יו"ד סי' רפט; הפרישה שם) כפי שנפסק ברמ"א שהמדקדקים מניחים את המזוזה באלכסון לצאת ידי כל הדעות.

מעניין לציין כי היראים (סי' ת) ביאר שרבי הניח באלכסון כיון שהיה לו ספק כיצד ראוי להניחה עומדת או שוכבת, ולכן הניחה באלכסון, כדי שיצא ידי שתי השיטות. אולם נחלקו שנים מחשובי תלמידי החכמים בדורנו בכוונתו על איזה רבי מדובר? הגרא"א פלדמן שליט"א (אגור באהלך פי"א הערה ז) ביאר שרבי היינו רבי יהודה הנשיא שמבואר בגמרא שעשה כמין נגר, וסבר היראים שכבר לרבינו הקדוש היה ספק האם המזוזה צריכה להיות זקופה או שוכבת. אולם הגרא"א בוכוולד שליט"א (מבי דינא חורף תשע"א עמ' שכח) ביאר שכוונת היראים שרבו רבינו תם חזר בו ממה שפסק בהחלטיות שצריך להיות שוכב, והיה מסופק כיצד הלכה, ולכן רבינו תם עצמו הורה לתלמידו בעל היראים שיניח את המזוזה באלכסון.

מדוע יש שנהגו שלא להניחה באלכסון

ולפי זה צריך ביאור מדוע יש שנהגו שלא להניח את המזוזה באלכסון, וכפי שמובא בגמרא שעשו בביתו של רבי. ובפרט קשה על הגר"א (מעשה רב אות צז) שהניחו זקופה, ועל השלחן ערוך אפשר לומר שפסק כשיטת רש"י והרמב"ם וסבר שרבינו תם הוא דעת יחיד, ואין צריך להניחו באלכסון כדי לצאת ידי שיטה זו. אולם בארצות אשכנז המנהג הוא להניחו באלכסון כפי שהביא הרמ"א, ומדוע שינה הגר"א מהמנהג, והרי גם בכך יוצאים ידי חובה לכתחילה, כפי שעשו בביתו של רבינו הקדוש. ובפרט שבביאור הגר"א (יו"ד סי' רפט ס"ק יד) כתב שהלכה כרש"י שמעמיד את המזוזה זקופה, אך המדקדקים מניחים אותה באלכסון כפי שעשו בבית רבי שהרי לכל הדעות המזוזה כשרה.

בדומה לכך הביא הגר"ח קנייבסקי שליט"א (הלכות מזוזה סי' רפט שער הציון ס"ק סב) שהחזון איש הניחה כמעט זקופה, משום שסבר שהעיקר כרש"י וכפי שפסק הגר"א, וכדי שלא לשנות מהמנהג נטה מעט באלכסון. ובדומה לכך מקובל שגם הגרי"ז סולוביציק מבריסק נהג כך. וקשה כיון שרבי הניחו באלכסון מדוע דקדקו להניחו כמעט זקוף.

האם יש הידור שלא להניחו אלכסון

ואפשר שהשולחן ערוך, הגר"א, וכן החזון איש והגרי"ז סברו שאמנם המניח את המזוזה באלכסון יוצא ידי חובה, אך יותר מכובד להניח את המזוזה כשהיא זקופה, ולכן מאחר ופסקו שהלכה כרש"י עדיף להניחה זקופה, או כמעט זקופה בהטיה קלה בלבד.

אולם נשאלת השאלה כיצד ניתן לומר שרבינו הקדוש לא הניח את המזוזות בצורה המכובדת ביותר. והנה בפסקי רי"ד (מנחות לג.) כתב שהסיבה שרבינו הקדוש הניח את המזוזות באלכסון או מקופלות כיון שעשה מזוזות גדולות מאד ונאות, ולא היה מקום במשקוף במקום שבו צריך להניחם, ולכן הניחם באלכסון או מקופלות. ויתכן שבלי הכרח עדיף להניחם ישר זקוף. וכיון שהם פסקו להלכה שהלכה כרש"י הרמב"ם והרא"ש, וסברו שרבינו תם הוא דעת יחיד, לכן סברו שעדיף להניחו זקוף, או בהטיה קלה בלבד.

אפשרות נוספת היא שהרי יש מחלוקת ברש"י ובתוס' כיצד נהגו בבית רבי, האם להניח את המזוזה מקופלת או באלכסון. וכן נחלקו הראשונים כיצד ינהגו המדקדקים, בעוד שמהר"ם רוטנברג (רא"ש הל' מזוזה סי' ט) והטור (יו"ד סי' רפט) ועוד כתבו שיניחה מקופלת, ואילו המהרי"ל (מנהגים מזוזה אות ג) תרומת הדשן (סי' נב) הפרישה (יו"ד סי' רפט) ועוד כתבו שיניחה באלכסון. ואפשר שהם סברו שלפי השיטה שבית רבי הניחו את המזוזות מקופלות, יתכן ואין יוצאים כשהמזוזה באלכסון, ולכן סברו כיון שנפסקה הלכה בצורה מוחלטת שלא כדעת רבינו תם, ואף אחד אינו מניח עוד זוג תפילין שבהם הפרשיות שוכבות, עדיף לחשוש לשיטות שיש בעיה באלכסון, ולא על כך נאמר שנהגו בית רבי, מאשר לצאת גם את שיטת רבינו תם. אלא שסברו החזון איש והגרי"ז שבהטיה קלה אין חשש לכל הדעות.

מהו אלכסון

והנה במנהג להניחו באלכסון מצינו בראשונים שתי שיטות כיצד להניחה, המהרי"ל (מנהגים מזוזה אות ג) כתב להניחה חציה שוכבת וחציה עומדת, כלומר זוית של 45 מעלות. אך רבינו ירוחם (נתיב כא ח"ז; הו"ד בב"י יו"ד סי' רפט) כתב שיטה אותה מעט. אולם לא נתברר האם כוונתם להניח דוקא כך, או שבכל הטיה כשרה.

למעשה המנחת אליעזר (ח"א סי' לו) סבר שמקיימים את שיטת המדקדקים רק כאשר המזוזה בזוית של 45 מעלות, אך אם היא יותר זקופה מאשר שוכבת אין יוצאים ידי שיטת רבינו תם, ולהיפך אם היא יותר שוכבת מאשר זקופה אין יוצאים ידי שיטת רש"י. אולם המנהג לעשות הטיה קטנה יותר מ45 מעלות, ומעמידים את המזוזה בזוית שהיא יותר עומדת מאשר שוכבת. ובפרט לדעת החזון איש והגרי"ז שעשו הטיה כלשהי בלבד.

משקוף צר

כאשר המשקוף צר ואין מקום להניח בו את המזוזה באלכסון על המשקוף, כתבו ביד הקטנה (מזוזה פ"ג הט"ז) והפתחי תשובה (יו"ד סי' רפט סק"ט) שעדיף להניחה זקופה, מאשר שחלק מהמזוזה יצא מחוץ למשקוף, כיון שמעיקר הדין נפסק כרש"י, וניתן להניחה זקופה, ואילו אם יחמיר כשיטת רבינו תם לדעת פוסקים רבים אינו יוצא ידי חובה כאשר המזוזה אינה בתוך הפתח עצמו.

סיכום

לסיכום: מעיקר הדין הלכה כדעת הראשונים שמניחים את המזוזה זקופה, אך כאשר מניחים את המזוזה באלכסון יוצאים לכל הדעות, וכפי שמובא בגמרא שכך נהגו בית רבי. בכל אופן הבאנו צדדים לבאר מדוע יש שהניחו אותה זקופה ולא באלכסון, אף שבכך לא יוצאים ידי כל הדעות.

למעשה מנהג הספרדים להניח את המזוזה זקופה, וכן נהג הגר"א. ומנהג האשכנזים להניח את המזוזה באלכסון, לדעת המנחת אליעזר בזוית של 45 מעלות, אך המנהג המקובל הוא לעשות הטיה ניכרת אך פחות מ45 מעלות. והחזון איש והגרי"ז נהגו לעשות הטיה קלה בלבד.

בבנין משותף שיש בו אשכנזים וספרדים כתב האגור באהלך (פי"א אות ג) שאף אם יש רק אשכנזי אחד יעשו באלכסון שהרי הכל מודים שכך כשר, כפי שנהגו בית רבי לעשות.  אולם נראה שאין לעשות על כך מחלוקת, וינהגו בדרכי שלום, שהרי אף לבני אשכנז ההלכה מעיקר הדין שמניחים אותה זקוף. ואף אחד אינו נוהג להניח תפילין נוספות שבהם הפרשיות שוכבות כדי לצאת דעת רבינו תם.

מדוע אין עושים גם תפילין שוכבות

הנודע ביהודה (תניינא או"ח סי' ד) והישועות יעקב (או"ח סי' לד סק"א ד"ה והנה) שאלו לדעת המדקדקים להניח גם תפילין של רבינו תם [שבהם סדר הפרשיות שונה מהסדר בתפילין של רש"י] מדוע אינם מחמירים גם להניח תפילין שהפרשיות בהם שוכבות, כדעת רבנו תם. שהרי המחלוקת כיצד צריך להניח את המזוזה נוגעת גם כיצד צריך להניח את פרשיות התפילין.

והשיבו הנודע ביהודה והישועות יעקב, שבמחלוקת כיצד לסדר את הפרשיות למרות שנפסק להלכה כרש"י רבינו תם אינו דעת יחיד, שהרי גם רב האי גאון לרבינו יוסף טוב עלם וגאונים נוספים סבורים כך, ולכן יש מקום לירא שמים להחמיר לקנות זוג נוסף של תפילין של רבינו תם. אולם במחלוקת זו רבינו תם הוא דעת יחיד, וכל הראשונים הכריעו שההלכה היא כדעת רש"י, ולכן אין צורך להשקיע לעשות תפילין כדעת רבינו תם.

ונראה שמה שעושים את המזוזה באלכסון הוא משום שבפעולה קלה ניתן לצאת גם את דעת רבינו תם אף שהוא דעת יחיד ראוי לדקדק ולעשות כך.

אולם השערי תשובה (או"ח סי' לב ס"ק סז) והחשק שלמה (בהגהותיו על הנודע ביהודה), העירו שרק במזוזה כאשר המזוזה זקופה היא פסולה לדעת רבינו תם, אך בתפילין כתב המגן אברהם (סי' לב ס"ק סב) שרק למצוה מהמובחר צריך להניח את הפרשיות זקופות, אך אף לדעת רש"י המניח אותן שוכבות יצא ידי חובתו, ואם כן מוכח שגם לדעת רבינו תם הוא רק מצוה מהמובחר להניח אותן שוכבות, אך גם המניח אותן זקופות יצא ידי חובתו, ולכן אין צורך להניח זוג תפילין נוספות. וכן כתב במלאכת שמים (כלל יט בבינה אות ד).

מעניין לציין כי בכתר ראש (אות יג-יד) מובא שהגר"ח מוואלוזין שאל את הגר"א האם להניח תפילין של רבינו תם [בסדר הפרשיות] והשיבו שאם תרצה לצאת את כל השיטות תצטרך להניח 24 זוגות [ולגירסא אחרת 64 זוגות], ומנה לו שיטות שונות בראשונים בסדר עשיית תפילין, ובין השאר מנה לו האם פרשיות התפילין שוכבות או זקופות. [ומשמעות הדברים שלרבינו תם התפילין שלנו – אף הקרוי רבינו תם פסולות].

האם מותר להניח תפילין דרבינו תם לאחר השקיעה לדעת הגאונים

הגר"י זילברשטיין (חשוקי חמד ב"ב נה.) נשאל על הנוהגים שמניחים תפילין של רבינו תם ב58 הדקות שלאחר שקיעת החמה, שהרי לדעת רבינו תם שקיעת החמה היא 58 דקות לאחר השקיעה הנראית, ולדעתו עד אז הוא יום גמור, ולכן רבינו תם לשיטתו ניתן להניח תפילין בזמן זה, ואם כן נוכל להניח אז תפילין של רבינו תם.

אך הגר"י זילברשטיין שלל גישה זו, משום שכל מחלוקת עומדת בפני עצמה, ואם אנחנו מחמירים במחלוקת אחת ורוצים להדר לצאת ידי שיטת רבינו תם, אינו סיבה שננהג כך גם במקרים נוספים. והראיה שגם בתפילין של רבינו תם, אנחנו עושים רק את סדר הפרשיות כשיטתו, אך אנחנו לא מניחים את הפרשיות שוכבות כשיטתו. הרי שאין אנחנו נוהגים כרבינו תם, אלא אנחנו מחמירים במחלוקת ספציפית לחשוש לשיטתו. [בשפה למדנית: כחפצא של שיטת רבינו תם ולא כגברא].

צורת הנחת ספר תורה בארון הקודש

רבינו תם (מנחות לג. תוד"ה הא) הוכיח את דבריו מכך שבארון בבית המקדש ספר התורה הונח בשכיבה ולא בעמידה. והוסיף (מרדכי (מנחות רמז תתקסא) שאם יזכה לבנות ארון הקודש, ירחיב אותו כדי שיוכלו להשכיב בו את ספרי התורה. מבואר שגם בתקופת רבינו תם נהגו להעמיד את ספרי התורה בארון הקודש, אלא שרבינו תם רצה לשנות את המנהג. וכן גם העיד הרשב"א (ב"ב יד: ד"ה הא) שנהגו בכל המקומות להעמידו זקוף. וכן הביא הדרישה (או"ח סי' קנ) שספר התורה בארון הקודש עומד זקוף. והיעב"ץ (הגהותיו לב"ב יד:) תמה מדוע אין משכיבים את ספרי התורה.

בשולחן ערוך לא מצינו התייחסות מפורשת לנושא, אך בביאור הגר"א (יו"ד סי' רפט ס"ק יד) כותב שמעיקר הדין הלכה כשיטת רש"י, וכן עושים בספרי תורה. הרי שסבר שמה שאנו נוהגים להניח את ספרי התורה זקופים בארון הקודש, הוא משום שהלכה כרש"י ולא כרבינו תם.

הרדב"ז (ח"ג סי' תק"ל) כתב שבכל עם ישראל ממזרח עד מערב נהוג להעמיד את ספרי התורה, והטעם שבארון בבית המקדש הספר שכב, משום שאינו מכובד שהוא יהיה גבוה מהלוחות ששכבו שם. וכן משום שספר זה לא עמד לקריאה תמיד, אך ספר העומד לקריאה טוב להעמידו שיהיה מוכן לקריאה מיד.

אולם הב"ח (יו"ד סי' רפט סי' י) כתב שלהלכה נהגו בארצות אשכנז להניח את המזוזה בשיפוע, וכן את הספר תורה בהיכל בשיפוע אלכסוני, ואין לשנות.

למעשה מנהג עדות המזרח להעמיד את ספר התורה בצורה ישרה, ומנהג האשכנזים להעמידו בשיפוע קל בתוך ארון הקודש. לקהילת בעלזא (חלקת יעקב יו"ד סי' קסה) יש מנהג יחודי להשכיב את ספרי התורה בארון הקודש [בימינו כמדומני שנוהגים כך רק בהיכל בית מדרש הגדול בירושלים, אך לא בשאר בתי המדרש גם בירושלים]. ותמה בחלקת יעקב שהרי נהוג בבעלזא לפסוק כשיטת הב"ח מאחר שהוא כיהן כרבה של בעלזא.

צורת הקריאה בספר התורה על הבימה – תיבה

בימינו בעדות המזרח נהוג לקרוא כשספר התורה זקוף, ובעדות אשכנז כשספר התורה שוכב על הבימה, ונהוג לעשות את הבימה בשיפוע קל. במבט ראשון היה ניתן לומר שמנהגים אלו קשורים למחלוקת כיצד מניחים את המזוזה, אולם לא מצינו בפוסקים התייחסות מפורשת לנושא. ולכן כתבו במשנת יוסף (ח"ד סי' לא) וביסודי ישורון (עמוד 648) שנראה שהאשכנזים נהגו לקרוא בתורה כשהספר שוכב, ומה שהבימה בשיפוע קל הוא רק לנוחות הקורא, או לסייע למגביה להרים את הספר.

וכך נראה מדברי האגרות משה (או"ח ח"א סי' לח) שהבימה שלנו אינה נחשבת משופעת אלא שוכבת. וכן מוכח שהיה המנהג בזמן הראשונים שהרי רבינו תם (מנחות לג. תוד"ה הא) הוכיח שמעשה שבכל יום כאשר ספר התורה זקוף כל העם עומדים, וכאשר החזן מושיבו כולם יושבים, כלומר בזמנו של רבינו תם אף שהספרים עמדו זקופים בארון, על הבימה הם שכבו.

ומהדברים עולה שמנהג האשכנזים לקרוא בספר התורה כשהוא שוכב, ומה שיש שיפוע קל בבימה הוא לנוחות בלבד.

בכל מקרה יש להדגיש כי בימינו מצוי הדבר שישנם מנינים בחצר מחמת הנגיף, ואז אין בימה מסודרת ומאלתרים שולחן, ובמקרה כזה גם אם יש איזה מנהג לקרוא מספר התורה כאשר הוא בשיפוע, במקרה ויעשו על השולחן שיפוע כלשהו יש חשש שמא ח"ו הספר יפול, ולכל הדעות יש להמנע מחשש קל ביותר שמא דבר זה יקרה חס ושלום, ולכן יקראו בספר כשהוא בשכיבה מלאה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *