לתרומות לחץ כאן

אילן שקרס לתוך גינת השכן

שאלה:

בחלקה אחת יש 2 בניינים נפרדים. כל בניין מתנהל עם ועד נפרד. גם הוצאות גינון כל בניין משלם לגנן לפי החלק שברצונו שהגנן יעבוד. יש עץ בחלקה שנפל בחורף מחמת הרוחות שהיו ונגרם נזק לבניין אחד. בני אותו בניין הוציאו הוצאות לתיקון הנזקים וגם לפינוי העץ שהפריע למעבר שלהם. שאלתי היא האם יש חיוב לבניין השני להשתתף בהוצאות או חלקם ואם לא האם לצאת ידי שמים צריך (הבניין הניזוק אינו דורש)

תשובה:

שלום וברכה,

אני מבין שהעץ של בניין אחד קרס על בניין השני, וניזוק הבניין. וגם נפל על הבניין השני הוצאות פינוי העץ.

על הנזק שנעשה מנפילת העץ – פטורים. אולם על הבניין האחד חייב לפנות את העץ, ולכן חייבים הבניין הראשון לשלם את הוצאות הפינוי שנעשה לבניין השני.

בהצלחה.

מקורות:

על הנזק שעשה העץ, אין חובת תשלומים, כדין כל ממון המזיק שנפל ברוח שאינה מצויה והזיק שפטור.

על הוצאות פינוי העץ חייבים נחלקו בזה הראשונים וכמו שיבואר:

במשנה (בבא מציעא קיז, ב) "מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו ונפל, ואמר לו פנה אבניך, ואמר לו הגיעוך – אין שומעין לו". וכן פסק השו"ע סימן קסו: "מי שהיה כותלו סמוך לגינת חבירו, ונפל, כופין אותו לפנות אבניו. אם אמר ליה פנה אותם ויהיו שלך, אין שומעין לו".

והקשו הראשונים מדוע מחייבי את בעל הכותל לפנות את כותלו, הרי אמרו בגמרא בב"ק (כט, א) המפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס – פטור. ומאחר והנפילה הייתה באונס יש זכות לבעל הכותל להפקיר את הכותל ואינו חייב לפנותו.

התוספות (ב"מ שם) תירצו שבב"ק מפקיר את השברים, ולכן אין עליו חובת פינוי. אבל בשמנה שנפל כותלו אינו מתכוון להפקיר את הכותל, אלא רוצה להשתמט מפינוי הכותל, על כן אומרת המשנה שאין שומעים לו.

ייושב נוסף מצאנו בשיטה מקובצת בשם הרא"ש "ולי נראה שאינו קשה כלום דהתם לא עשה ההיזק בשעת נפילה ומפקירן קודם שיעשה היזק והוה ליה בור לאנסו ואם יכשל בו אדם אחר כך פטור אבל הכא בשעת נפילה עשה לו ההיזק כי נתמלאת גנתו אבנים ועפר ואינו יכול לזרעה". ביאור דבריו שבב"ק מדובר שנפל עם חבית, ועצם השברים שמפוזרים ברשות הרבים אין זה נזק לרשות הרבים, אלא שאחרים עלולים להיכשל ולהניזק, וכיון שהנזק בא לאחר זמן, הרי שהפקיר את השברים לפני בוא הנזק, והרי זה בור לאונסו – ופטור. אבל במשנה בב"מ עצם המצאות האבנים בגינה של חברו הרי זה נזק לגינה, שאינו יכול לזורעה, ומאחר ובשעת נפילה נעשה הנזק לגינה לא מועיל במה שמפקיר את האבנים, כיון שכבר נעשה הנזק.

ולפ"ז אילן של אחד שנפל לתוך גינה של אחר, לפי דעת התוספות כיון שמפקיר את העץ ואין לו תועלת בעץ אינו חייב לפנות את העץ, כדין מפקיר נזקיו לאחר נפילת אונס.

אולם לדעת הרא"ש, אילן שמושלך על גינה וחוסם את הגינה, הרי זה נזק לגינה – שאין אפשרות להשתמש בגינה, ומוטל על בעל האילן לפנות את האילן – למרות שנעשה הנזק לאונסו.

ראוי לציין את דברי הרב טייא וייל שהתפרסמו במוריה קט שנה יט ז-ט עמוד לג במקרה שהיה בפראג ופרצה שריפה וביקש בעל הבית מבעל העלייה לפנות את עציו ואבניו שנשרפו, ותלה את חובת הפינוי בתוספות וברא"ש הנ"ל. ופסק לחייב כדעת הרא"ש. עוד הוסיף שכן דעת הרמב"ם (יש לעיין היכן ראה את הכרעת הרמב"ם), וכתב שכן היו מורים מורי ההוראה בפראג.

ומאחר והדבר תלוי במחלוקת ויש לנו עדות מרבני פראג שפוסקים כדברי הרא"ש על כן חייבים השכנים של בעל האילן לפנות את האילן.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל