שאלה:
רציתי לדעת אם נדרתי במצב של כעס עצב ובלבול גמור שאני מפסיק להתפלל או כל מצווה אחרת שאני מצווה לעשותה מין התורה נדרתי שאני לא אעשה אותה האם נדר כזה תופס ואם כן האם אפשר להתיר אותו בהתרת נדרים שעושים לפני ראש השנה?
תשובה:
שלום וברכה
שבועה לבטל מצוה דאורייתא היא שבועת שוא שאין בה ממש, כיון שאתה מחוייב בכך וזה לא מסור בידך לבטל, אבל על מצוה דרבנן השבועה חלה, וכן היא חלה כשהיא כוללת בתוכה דברים שאינם מחוייבים, למשל תפילות שלא מחויבות, לכן בכל מקרה יש לעשות התרת נדרים, ובורא עולם יחזק אותך וישמח אותך ואת כולנו!
מקורות:
ראה משנה בשבועות פ"ג משנה ח.
מעתיק לך מהחכמת אדם כלל צה סעי' ד:
הא דשבועה אינו חל על דבר מצוה, דוקא בדבר המפורש בתורה, כגון ציצית ותפילין ומצה וכיוצא בו, אבל הנשבע לעבור על מצות עשה שאינה אלא מדרבנן, כגון שלא להדליק נר חנוכה ושלא לקרות המגילה, או שנשבע לקיים מצוה דרבנן או לדבר שאינו מפורש בתורה, אלא שהוא מדרש חכמים, חל השבועה. אבל אם נשבע לקיים מצוה דאורייתא, אינה חלה, דבלאו הכי מחוייב לקיים, ואפילו לא קיים אינו חייב קרבן אלא מלקות משום שבועת שוא. ואם נשבע לעבור על לא תעשה דרבנן, אפילו נשבע בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים, י"א דהשבועה חלה, ומכל מקום כופין אותו להתיר שבועתו ולא יעבור. וכן בנשבע לבטל מצוה דרבנן.
ה: הא דאין שבועה חל על דבר מצוה, דוקא כשנשבע על המצוה לחוד, כגון שאמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח ושלא אשב בצל סוכה, אבל כולל גם דברים המותרים, כגון שאמר שלא אוכל מצה ושלא אשב בצל, דאז אסור אפילו כל ימות השנה אמרינן מיגו דחיילא שבועה על דבר המותר חל נמי על המצוה.
מה שכתבתם ששבועה לבטל מצווה דרבנן היא חלה זה נגד דעת הרדב"ז שכתב בפירוש שכמו שבנדרים אין הנדר חל על דבר דרבנן כיון שעשו חיזוק לדבריהם, כך הוא בק"ו בשבועה שקלה היא מנדרים. עיין רדב"ז הלכות נדרים פרק ג הלכה ט.
נמצא זו מחלוקת, יישר כח.
השאר תגובה