פסיקת ההלכה בזמנינו / כשרויות בזמנינו

שאלה:

זו שאלה חשובה ואשמח אם התשובה תהיה מסוכמת על כמה רבנים מהאתר ולא רק דעת יחיד, עמ"י קיבל על עצמו במהלך הדורות את הגמרא וברור שאי אפשר לפסוק אחרת אך בתור פסיקה אשכנזית למה שאני אהיה מחוייב לשמוע למשנ"ב שמסתמך על פסיקות מסויימות של מג"א ועוד אחרונים מאשר לשיטת הרמ"א ועוד שהחתם סופר כתב ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א אין עניין בהלכה ולהפך קללה יאמר לפילוג העצום שנוצר בגלל חומרות אחרונים לא רק שנעשית התורה כשתי תורות ועתידה תורה להשתכח דברי רשב"י וכו' (מס' שבת) אלא גם פילוג בעם אדם לא אוכל אצל שכנו כי הוא סומך על כשרות רגילה ולא בד"ץ אתם מבינים את האבסורד (גם הכשרות הכי מחמירה מסתמכת על קולות מסויימות) מילא שאדם אם עצמו ראוי ומהודר להחמיר אבל שזה בא לקולא בבין אדם לחברו ודי לחכימא..בואו ננסה לחזור לפסקים הכוללים יותר כן זה יכול ליצור קולות ממה שכבר נהגו 100 שנים אבל לפני 500 נהגו באשכנז אחרת

תשובה:

שלום וברכה

למעשה את שאלתך לא הבנתי, משום שלפי דעתי יש בה כשל לוגי מסויים… ראשית אתה יוצא מנקודת הנחה כביכול המשנה ברורה אינו מקבל את פסיקת הרמ"א, וכביכול הוא חידש משהו בתחום זה. שנית אתה כנראה אם אני מבין נכון, יוצא מנקודת הנחה שהמשנה ברורה הוא מחמיר ביחס לרמ"א. גם דבר שאינני מכיר. שלישית, אתה יוצא מנקודת הנחה, שאם נמחק את דברי האחרונים נקבל הלכה יותר כללית, ואז בכל הנוגע לפרטים נוכל לעשות מה שאנחנו רוצים… זה כמובן שגוי כי זה חסר הגיון… זה שאין לך ספרות אינו אומר שאתה יכול לקבוע הלכה כרצונך, ההלכה נקבעת כפי אמיתותה, ממילא האחרונים שנכנסו יותר לפרטים פשוט עשו בשבילנו את העבודה הזו. הלכה היא דבר רציני שחייב להיות מגובה בידע והבנה רחבים ועמוקים. ממילא אם אתה מדבר על כל הפרטים האלו שלא נידונו ברמ"א, ודאי אין לנו אפשרות להתעלם מדברי האחרונים שהרי חובה לפסוק הלכה בפרטים אלו בצורה רצינית ומעמיקה וזה מה שעשו האחרונים, ומה יעזור לנו בזה דברי הרמ"א שלא עסק בכך… עוד יש הרבה להרחיב אבל כל כך לא הבנתי את ההגיון שבהצעתך שקשה לי להמשיך בלי שתסביר את עצמך בצורה יותר לוגית.

בנוגע לכשרויות מהדרין ולא מהדרין, זה הרי נושא אחר שכלל לא שייך לענין: מה שקרה בדור האחרון לא היה מעולם, בעבר כל האוכל היה פשוט ומיצור מקומי ולא היה צריך בכלל מערכות כשרות, כולם קנו לחם פשוט אצל אופה מקומי שידעו שהוא ירא שמים, ואין שום חומרים מסובכים במוצרים שלו והכל טוב. היום כל היצור הוא המוני ענק בכמות הזויה ומורכב מאין ספור חומרים, ולכן הפיקוח על כשרות המוצר הוא דבר שמצריך המון מעקב, הרבה מאוד מכשולים עלולים להיות ויש חובה לרכוש מוצרים מהכשרות הכי מקפידה, כי אחרת יש סיכוי גבוה יותר למכשול. אינה דומה שחיטת פרה אחת בשבוע לשחיטת מאות פרות ביום אחד, או שחיטת עשר עופות לשחיטת עשרות אלפי עופות ללא גוזמה. ואינה דומה תרנגולת שגדלה בחצר רחבה וטבעית לתרנגולת שפוטמה ועמדה בלי לנוע בלול צפוף שלושה חודשים עד שנלקחה לשחיטה ועוד כהנה וכהנה. הבעיות המתחדשות יצרו סטנדרטים מינימלים נדרשים.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. טוב אז אתחיל להשיב על ראשון ראשון, כהקדמה נראה לי שאם באמת מדובר על מציאות מתחדשת אותה הרמ"א לא הכיר אכן שייך המקום של פוסק הלכה מהדורות שכבר אחרי הרמ"א עד דורנו לדוגמא סימן שמ לגבי סימון עם ציפורן על הדף שהרמ"א סותם עם דעת המחבר להתיר והמשנ"ב מחמיר בנייר רגיל שלנו אבל דברים שקשה לומר שהרמ"א לא הכיר או שכח לציינם ובאו אחריו ופסקו להחמיר בהם, כל כבודם במקומם מונח אבל למה שאני אעדיף את הפסיקה של אחרון או שתיים על פני הרמ"א והמחבר שסתמו להקל לדוגמא מים הנוטפין מין האילנות שהמשנ"ב מביא את החיים אדם שנראה לו לאסור ועוד בסימן שכו לגבי רחיצה לא מצאנו איסור אצל הרמ"א ואילו המשנ"ב מחמיר בשם כמה ופוסקים אחרונים (ונראה שלא חסר דוגמאות לדברים כאלו)
    גם אם תרצה לומר שהרמ"א גם היה אוסר במקרים מעין אלו למרות הקושי הפסקתי לומר כן יש עוד סוג של מחלוקת בין המשנ"ב עם הרמ"א והיא יותר ישירה למשל שיח' סעיף ד' לגבי בישול אחר בישול בתבשיל לח שנצטנן שהרמ"א מצמצם את האיסור מצטמק ויפה לו ושוב המשנ"ב חולק על הרמ"א ואוסר וכל זה לגבי שבת שיש בה יותר מציאות מתחדשת כמו עם סחיטת לימונים שלא לדבר על הלכות נדה בכל סימן יש לפחות כמו חומרות של הנו"כ על הרמ"א והמחבר עד כאן לגבי החלק הראשון לגבי הכשרות הקדמתי שעל האדם עצמו להיות ירא שמים ולהחמיר איפה שאפשר ואם יש משהו כשר ויש על מי לסמוך אז לא נראה לומר שהירא שמיים הוא זה שנמנע בצורה שיכולה קצת לפגוע ולהקל במלבין פני חברו רק כדי להחמיר בבין אדם למקום ואם המאכל באמת לא כשר אז הוא לא כשר נקודה ואם כך אסור לרבנות לתת עליה הכשר ועוד שעומדים בראשה וגם המשגיחים עצמם אנשים חרדים ואם דבר לא כשר יוצא מתחת ידם מספוקני אם הם לא עוברים על לפני עיוור וגזל אך כל עוד המוצר כשר אשרי האדם שמקל בכשרות כדי לא להעליב את חברו (איני מדבר במציאות שבא אדם יכול להמנע לומר שהוא לא אוהב את אותו מאכל וכו'

  2. 1. בודאי ידוע לכבודו הכל בפסיקת ההלכה שהלכה כבתראה, ולכן כאשר רבים מהפוסקים החשובים האחרונים חולקים על הרמ"א יש לדעתם משקל רב. שונה הדבר מאצל בני ספרד שקיבלו עליהם את הוראות השו"ע ללא פקפוק.
    2. לא הבנתי מדוע כאשר אדם נוהג להחמיר לאכול מכשרות מהודרת זה אמור להעליב מישהו, העלבון הוא תמיד כשלא מסבירים ולא אומרים אבל אם כולם יודעים ומכירים מה אתה אוכל הכל בסדר. אין בזה שום דבר אישי הכל גלוי וידוע מראש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל