שאלה:
כאשר הסופר לא יכול להדביק את הפרשיות יחד, איך הסדר הנכון להכניסם לתפילין? להניחם אחד על השני (כאשר קדש העליון והתחתון ביותר והיה אם לרש'י) ולגללם יחד? או הפוך? או שגולל פרשה ומכניס לתוך העיגול באמצע פרשה השניה?
תשובה:
שלום וברכה
הפניתי את שאלתך, לגאון רבי מנחם יהודה גרוס שליט"א ראש לשכת הקודש לעניני סת"ם, והשיב:
היות והמנהג היום כהרמ"א סי' לב סע' מז (מהב"י) לדבקן, ובעבר היו תופרים, על כן אין בידי להעיד על סדר הכנסת פרשיות ש"ר לא מדובקות.
המקור היחיד הידוע לי, ס' קול יעקב (לבעל כה"ח, ס"ק רכא) שמעיד על מנהגם שלא לדבקן, אלא גוללים הפרשה המופרדת מסופה לתחילתה, ונותנים אותה בתוך הפרשיות האחרות, ע"כ. והנלע"ד לפרש דבריו (ללא קבלה או מסורת מזקנים), שתחילה יגלול פרשה אחרונה והיה א"ש, מסופה לתחילתה, ויניח גלילה זו בסוף פרשה השלישית שמע, ויגלול אותם להתחלה, וכיוצ"ב יעשה בשאר הפרשיות.
באופן זה נמצאת מקיים דברי השו"ע (סע' מו), שיהיו פתיחתן לפניו מוכנים לקריאה, היינו פתיחת פרשת קדש, וכשמגיע לסופה, פוגש פתיחת גלילת פרשת והיה כ"י, וכן על זה הדרך בשאר הפרשיות.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים סי' לב סעיף מו
יהיה הגליון עליון תחלה שזהו שורה עליונה וגליון תחתון לצד פה הבתים.
הגה: וראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא שאם בא לפתחן ולקוראן יהיו מונחים לפניו כהלכתן (תרומת הדשן ובית יוסף בשם אורחות חיים):
