ענית אמן על ברכה הנאמרת בטלפון

אני נוהג להקשיב לקטעי תפילה בטלפון, האם יש לענות אמן על ברכות. אני שואל גם כשאני שומע בשידור חי בזמן אמת, וגם כשאני שומע לאחר זמן.

תשובה:

נחלקו הפוסקים אם צריך לענות אמן על ברכה הנשמעת באמצעות טלפון רדיו וכדו' בשידור ישיר ולמעשה רשאי לענות אך אינו חייב. אך בשמיעה מהקלטה ודאי שאין צריך לענות אמן כיון שפסק כבר הכח המדבר.

ועוד רבות האריכו הפוסקים בכל ענין זה ובמקרים רבים אחרים בהם יש לדון בשאלה זו כגון שמיעת מגילה דרך הטלפון, הבדלה, ברכת כהנים, לשמוע ברכת כהנים בשידור חי, קול באשה ערווה בטלפון ועוד, ובכולם האריך והרחיב הרב צבי רייזמן בספרו רץ כצבי חלק ב' נושאים כלליים סימן י בטוב טעם, וגם הביא שם את כל המקורות בדברי הפוסקים שדנו בזה. והביא שמנחת אליעזר בחלב ב סי' עב דם אם אפשר לענות אמן אחר ברכת חבירו ששמע דרך הטלפון וכתב שאין כל בעיה בכך שהקול הנשמע ממכשיר הטלפון אובר בחוטים דרך מקומות מטונפים ועבודה זרה מאחר וההכלה ככדביר הירושלמי שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהן שבשמים וכל השומע ש"ץ אפילו אם נמצא במקום אחר כל עוד אין טינוף או גוי מפסיק בהדיא יכול לענות אמן וכן ברכו וקדושה. אך לענין אם יוצא בזה ידי חובה בשמיעת קול שופר באמצעות הטלפון פסק שפשוט שלא יצא דלא עדיף מהתוקע לתוך הבור או לתוך הדות לאותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמעו בלי קול הברכה כלל יצאו ואם קול הברה שמעו עם קול שופר לא יצאו כמו שפירש רש"י בראש השנה דף כח עמוד א ונפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן קפז והכא נמי בא הקול של האיש שמדבר רק קולו כאוב וגם קול השופר ישתנה בוודאי ויתערב כמו דרך הברת הטלפון וזה פשוט.

והוסיף עוד המנחת אליעזר שיש לומר לענין קידוש בשבת ויום טוב שנפסק בשולחן ערוך סי' רעג שאם קידש בביתו ושמע שכנו שולחן ערוך גם לפני שכנו יצא שכנו אם נתכוין שומע ומשמיע א"כ אם שומע על ידי הטלפון גם כן יוצא חברו כששולחן ערוך לפניו גם אם הוא בריחוק הרבה פרסאות אך בשבת ויום טוב ממילא אסור לדבר ע"י הטלפון. ולענין מגילה לא מצא טעם לאסור כי באמת לא פסול בה אם נתעבה קול הקורא.

באגרות משה או"ח חלק ד' סימן צ"א כתב שיש לענות אמן מספק, וכתב שם עוד שאשה שאינה יכולה לשמוע הבדלה עדיף שתשמע באמצעות הטלפון משלא תשמע כלל.

אך במנחת שלמה חלק א' סימן ט' אות א' כתב שאין צריך לענות אמן כששומע דרך הטלפון בכל מקרה, והאריך לבאר שם כיצד עובר הקול ממקום למקום, והוכיח שם שלא כהסוברים שיכולים לצאת ידי חובה באמצעות שמיעה דרך אמצעי תקשורת אלו.

ור' עוד בשו"ת יחווה דעת חלק ב' סימן ס"ח שהאריך בענין זה והסיק שרשאי לענות אך אינו חייב, וכתב שם שאף שיתכן שיש דבר טינוף בין המברכים לבין העונה, אין בזה חשש כיון שדעת כמה פוסקים שכשאינו רואהו יכול לענות (מעשה רב סימן מז ועוד).

והביא ברץ כצבי שם מעשה שהיה עימו בסיום הש"ס בשנת תשנ" בניו יורק עבר לפני התיבה לפני אלפי אנשים, ונשאלה השאלה האם אפשר להתפלל באמצעות רמקול כדי שכל קהל הרבבות באולם יוכל לענות אמן על הקדישו והברכות וכן לענות קדושה או שמא אין השמיעה על ידי הרמקול נחשבת שמיעה מפי השליח ציבור ואמר לו הרב שמואל בלום כי שאלו את הגרי"ש אלישיב והורה כי אם ישנם עשרה אנשים השומעים את השליח ציבור גם ללא עזרת רמקול נחשבת התפילה כתפילה בציבור וכל הקהל יכול לענות אמן.

ועוד האריך באופן נפלא בדבר ומסקנותו שם היא שממוצא הדברים אנו למדים כי בהבנת מהותו של הקול הנשמע באמצעות מכשירי המקרופון רמקול טלפון ורדיו תלוי המענה לשאלות הלכתיות רבות בעניין קיום מצוות באופן זה או שמיעת קולות איסור. ויש שני גישות מרכזיות בדברי הפוסקים הדעה המכשירה את שמיעת הקול מאחר שנחשב הוא כקולו של המשמיע אפילו שבא ע"י עזרים כאלו. והדעה הפוסלת סוברת כי מכשירים אלו בעצם הם משמיעים קול אחר שאינו קולו של המשמיע ויעויין היטב בכל אריכות דבריו שם שדן בזה גם לענין ברכת כהנים ולשמיעת הבדלה לנשים ובביקור חולים וניחום אבלים ובשמיעת דבר איסור.