שאלה:
תיק בעניין סכסוך שכנים שנפתח ע"י התובע בבית דין רבני [לא של המדינה], התובע חתם על שטר בוררות והפקיד שיק ביטחון במזכירות, בגלל שהוציא צו מניעה נגד הנתבע שלא יבנה עד אשר תידון התביעה.
הנתבע לא חתם על שטר הבוררות.
כעבור חודש, הנתבע פנה לבית דין אחר וביטל את צו המניעה, באופן חד צדדי, מכיוון שהתובע לא רצה להגיע לבית הדין של הנתבע.
בהתאם לכך, פנה התובע לבית הדין הראשון שבו הוצא צו המניעה, וביקש לסגור את התיק והודיע על כך בכתב ובעל פה למזכירות.
בית הדין הודיע לו שהתיק סגור, אך שיק הביטחון צריך להישאר אצלם, כדי שאם הנתבע יתבע נזקים אז שיהיה שיק.
השאלה – האם בית הדין נהגו כשורה? האם היו צריכים להחזיר לתובע את שיק הביטחון?
ב. כעבור 7 חודשים, בחודש תמוז, הגיע הנתבע לבית הדין הראשון וביקש לתבוע נזקים בגלל צו המניעה , וצירף את חתימתו לשטר הבוררות שכבר בוטל ע"י התובע [בהודעתו למזכירות].
מה עושים במצב כזה?
האם צריך היה לעשות שטר בוררות חדש, או שמא זה תקין?
יש לציין, כי בחודש תמוז התקיים דיון בין הצדדים בבית הדין הראשון, והתובע טוען ששטר הבוררות הרי לא בתוקף, כאמור.
האם העובדה שהתקיים דיון והתובע הגיע, גורם לכך שיש תוקף לשטר הבוררות מחדש/למפרע?
או שיש צורך בשטר בוררות חדש?
אודה לתשובתכם, ואם אפשר מקורות.
תשובה:
שלום וברכה,
בית הדין הראשון שהוציא צו מניעה, וסירב להחזיר את הצ'ק לתובע, פעל כפי שצריך לפעול. בית דין הוסיף ודן את התובע בהסתמכות החתימה שחתם על השטר בוררות בפתיחת התיק – הרי שבית הדין המשיך להתנהל בצורה הטובה ביותר. קטונתי מכדי לתת ציונים על בתי דין, אבל ניכר על הביה"ד שהם חכמים מלומדים ויודעים את ההתנהלות הראויה. וכן לוקחים אחריות על מעשיהם.
בהצלחה.
מקורות:
תובע שפונה לבית דין להוצאת צו מניעה בית דין חייבים לקחת אחריות על הצו מניעה. ולכן מוטל על הבית דין לחשוש שמא הבקשה לצו מניעה היא בקשה טורדנית או בקשה שגויה, ונגרם לנתבע הפסד כספי שלא כדין, על כן התנאי להוצאת צו מניעה מותנית שאם אין הצדקה לצו מניעה, התובע שביקש את הצו חייב לשלם את כל הנזק שנגרם. ולכן בית דין לא מוציא צו מניעה אם התובע לא מביא צ'ק חתום לידם.
הנתבע לא חייב להתדיין בבית דין שהוציאו צו מניעה וזכותו להתדיין בבית דין שיבחר, כפי שנהוג שהנתבע מחליט לבחור את הבית דין. ולכן בית דין הראשון שהוציא את הצו מניעה אסור לו להחזיר את הצ'ק, למרות שהתדיינות נערכת בבית דין אחר, כיון שהם הוציאו את הצו מניעה, הם אחראים על הנזק שייגרם לנתבע.
אם הנתבע חוזר לבית דין הראשון כדי לדון על הנזקים שנגרמו לו, חייב התובע להתדיין בבית דין הראשון, כיון שהוא הוציא את הצו מניעה על ידם. ואין אפשרות לבקש צו מניעה ואח"כ לבקש לברוח מהבית דין. החתימה של התובע בשטר בוררות קיימת ולא ניתן לבטלה אחרי שהוציאו מכוחו צו מניעה, ולכן בית דין יכול לדון את הצדדים על הנזקים. ואם התובע יסרב להופיע בבית דין הראשון, יכולים הבית דין לקיים דיון במעמד צד אחד.
בקיצור: התובע ניגש להוציא צו מניעה, מוטל עליו ועל בית הדין להיות אחראים על הנזקים שיכולים להגיע לנתבע. ההתדיינות על המשך הבנייה יכולה להיות בבית דין אחר. ובית הדין הראשון חייב לשמור את הצ'ק לכל אורך הדרך כדי לבחון שהנתבע לא ניזוק.
