שבועת הר סיני

שאלה:

בתלמוד מופיע מספר פעמים המושג 'מושבע ועומד מהר סיני'. שאלתי היא, מה משמעותה של שבועה שנשבעו אבותי בהר סיני כלפיי ? מדוע יש לה תוצאות גם לזרעם אחריהם ? האם אני נשבעתי גם כן? עוד רציתי לשאול, מהי שבועה זו? איפה נשבעו ? בהר סיני? אם כן, אז מהו המקור לשבועה זו. תודה רבה.

תשובה:

שלום וברכה,

בגמרא מסכת שבועות לט, א אומרת שמשה רבנו השביע את בני ישראל שעמדו בהר סיני  על קבלת התורה. וכן השביעו את כל הדורות הבאים אחריהם. והשבועה הייתה לקיים את המצוות שקיבלו בהר סיני ואת המצוות שעתידים לקבל. וכן את הגרים שיתגיירו במשך הדורות נכללו בשעת השבועה. המקור לשבועה להם ולדורות לומדת הגמרא מהפסוק בפרשת נצבים (דברים כט, יד). 

העיר המהרש"א ממה שכתוב בגמרא במסכת נדה, שמשביעין את האדם בשעת לידה. וקשה, והלוא כבר השביעוהו בסיני, כמבואר בגמרא "דורות הבאין". וביאר, שהשבועה בסיני הינה על הנשמות של דורות הבאים, לפי שהיו הנשמות שם בהר סיני. ואילו בשעת לידה, משביעין את הגוף.  

בהצלחה.

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. תודה רבה. האם אפשר לבאר מה משמעות יש לשבועה עבור נשמה, היאך משביעים אותה בכלל, איך מתרגמים את זה ? [אם מותר לי לומר, אני לא מצליח להבין ביטויים כאלה]
    כמו כן, איך אני אמור להזדהות עם העובדה שאני מושבע ועומד, האם בגלל שנשמתי היתה בהר סיני ?
    דבר נוסף רציתי לשאול, לא כ"כ הבנתי דברי המהרש"א שהרב מביא, מהי הסיבה להשביע גם את הגוף וגם את הנשמה. כמובן, שגם בזה הייתי רוצה להבין מהי המשמעות להשביע גוף דומם. [ואכן עצם דברי הגמ' בנדה שהרב מביא, אשמח אם אפשר לקבל ביאור על זה, מהי המשמעות להשביע אדם בשעת לידה]. תודה.

  2. כל נשמות ישראל עם סוף הדורות עמדו בהר סיני ושמעו את דברי הקב"ה. הנשמות נשבעו, משמעות השבועה היא קבלת המצוות, שאנחנו נשבענו לקיים את התורה ולא ניתן להתחרט מהקבלה. כמו שאדם מבטיח לחברו דברים יכול להתחרט, אבל נשבע על דבריו אין אפשרות חזרה.
    הגמרא מוסיפה שאדם נשבע בעת כניסתו לעולם שיקיים את כל דברי התורה. משמעות השבועה שלעת"ל לא יוכל לומר לא קיבלתי או לא רציתי את התורה. המהרש"א מבאר שמטרת השבועה השנייה היא שתחול גם על הגוף ולא רק על הנשמה, דהיינו שגם הגוף משועבד לקיום התורה. ולכן אדם צריך לפעול עם גופו ולשמור את גופו לפי מצוות התורה.

  3. מה זה אומר שבועה של נשמה, איך נשמה נשבעת, האם בכלל שבועה כזו יכולה לחול מבחינה הלכתית? אם לא מבינים את הצורה שבה נשבענו, איך אפשר להבין שהבטחנו להקב"ה לקבל את המצוות, ומדוע א"א להתחרט על זה, מדוע אין אפשרות חזרה?
    לגבי דברי המהרש"א, איך גוף יכול להשבע? כמו כן, אחרי שהנשמה נשבעת כבר, מה הצורך להשביע את הגוף, הרי כיון שהנשמה מושבעת ועומדת וקיומה היא רק בתוך הגוף, אז מימלא האדם משועבד להקב"ה, למה צריך שתהיה שבועה מיוחדת גם על הגוף? [זה נראה שמשבעים שני אנשים נפרדים]
    תודה רבה.

  4. שבועה של הנשמה זה מובן רוחני. אבל רואים בחז"ל שהתייחסו לזה כשבועה רגילה ולכן אם נשבע שבועה לקיים מצווה לא חלה שבועה על שבועה. הרי לנו שהשבועה הרוחנית מחייבת כאילו נשבע בחייו.
    השבועה של גוף זה כינוי לחייב שגם הגוף משועבד לשבועה, ויש דרישה לגוף מעבר לנשמה. ולמרות שזה דבר אחד ואין אפשרות לזה בלא זה, הכוונה שזה תוספת חיזוק לשבועה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל