ריבוי ילדים

שאלה:

שלום רב
קיבלתי מייל כדלהלן, אני חושב שהבן אדם מקצין בגישתו ושהדבר צריך להיות עם שאלת רב כ"פ ולא ליתן תורת כ"א בידו, אבל אני רוצה לשמוע דעת הרב בעניין ואשמח אם אפשר גם אם מ"מ.
תודה
אכתוב כאן כמה חידושים ממש בקצרה:

1. אין דבר כזה "היתר מניעה" אין שום איסור, ולכן גם לא צריך היתר.
2. כל הנושא הזה, לעניות דעתי, ועוד רבים וגדולים ממני, הוא נטו השקפתי ולא הלכתי בכלל.
3. בדורינו, אין ספק שמי שיזכה לחולל שינוי בגישה, יזכה להציל אלפי משפחות שסובלים, ההורים, והילדים.
4. מצוות פרו ורבו הוא על בן ובת.
5. יש מצווה של "ולערב אל תנח" שלפי הרבה דעות זה לא מצווה דרבנן אלא מנהג דרך ארץ אלא הידור
לפי דעות אחרות, יוצאים ידי חובת ההידור בבן ובת נוספים. ס"ה ארבעה ילדים
6. האישה בכל מקרה אינה מחוייבת ב"ולערב אל תנח"
ולכן היא צריכה לדעת את זה, שזכותה, אם זה נכון וטוב לה, לרצות הפסקות בין ילד לילד.
7. יש דעות שגם בשני בנים בלבד יוצאים יד"ח פרו ורבו. (זה חשוב בשביל להרגיע את אלו שיש להם רק בנים…)
8. שיקול כלכלי, כפי מה שמתבאר בחז"ל בכמה מקומות הוא שיקול משמעותי בעניין ילודה,
ולכן ברור שזה גם יכול להוות חלק מהדיון והבחירה של כל משפחה כמה ילדים לזכות להביא לעולם. (וזה מפורש בכמה פוסקים)
9. הדרגה הרוחנית של האבא או האמא, גם מהווים שיקול חשוב,
ת"ח שמרגיש שעוד תינוק עכשיו יוציא אותו לגמרי מהלימוד, בהחלט יכול לשקול המתנה ארוכה.
10. אם ילד נוסף כרגע יגרום לעצבים בבית, או בעיות בשלום בית, זה בהחלט שיקול "השקפתי" לשמור על רווח בין פרשה לפרשה.
(זה מפורש בכמה וכמה פוסקים קדומים)

אני יודע שכל סעיף כאן זה חומר נפץ, דברים שלא הורגלנו לחשוב,
(אם מישהו היה כותב לי את מה שאני עצמי כתבתי כאן, לפני כמה שנים, הייתי דן אותו מייד ברותחין..)
אבל זה חשוב לפוצץ לפעמים חומרים נפיצים בצורה מבוקרת,
לפני שיהפכו לחומר דליק, בלתי ניתן לכיבוי.
אשמח באמת לקבל את כל הביקורות, כי זה רק יעזור בס"ד לברר יחד דבר נאה ומתוקן.

נ.ב.
למה חשוב לי לכתוב את כל מה שאני כותב בנושא?

לצערי אני מכיר כל כך הרבה מקרים, של ילדים תמימים, שלא זכו ולא זוכים לקבל אהבה,
לקבל את מה שהשם יתברך ברא בטבע שהם יצטרכו לקבל,
מושי החמוד והטהור, ילד בן 6 וחצי,
לא זכה מעולם לאמא שלו, שתהיה איתו, שפשוט תהיה איתו, תגדל אותו ברוך, בחום, בשנותיו הראשונות עלי אדמות,
יש לו אמא, ב"ה הוא לא יתום, אבל כמה שעות איכות היה לו בשנה האחרונה, רק הוא ואמא?
כמה הוא זכה שאמא תסתכל עליו, ברוגע, עם החיוך שלה, ותלטף אותו כשהיה בן שלש, ארבע, בגילאים הכי חמודים של ילד..
אבל היא לא יכלה, היא כמעט לא יכלה להסתכל עליו,
ולמה?
רק בגלל שאמא שלו הייתה חייבת להביא עוד ילד כשהוא בקושי היה בן חצי שנה, (כן, להיכנס להריון, זה להביא ילד לכל דבר ועניין)
כי מסכנה, היא פיחדה בכלל לחושב על מניעה, כי ב"ה היא בריאה, אז היא רק צריכה להודות להשם שנולד לה ילד בריא ושהיא בריאה,
אז איזה כפיות טובה זה לחושב על מניעה??
וכשהיה בן שנתיים וחצי, אמא שלו כבר הייתה עם תינוק בן שנה שדרש את כל כולה, ועם עוד ילד שרק עכשיו נוצר….
ומושי החמוד שלנו, גודל ילד מחוספס כזה, לא מחייך הרבה, שקט…
אוי..
על אלה אני בוכיה, עיני עיני יורדה מים, על שבר בת עמי,
(אולי זה קיצוני מידי לכתוב כזה משפט על דבר כל כך מבורך "משפחות ברוכות ילדים" אני רוצה להדגיש, כולנו מאמינים בחשיבות של כל נשמה יהודית,
וכולנו שמחים עם כל ילד חדש שבא לעולם להגיד "שמע ישראל" אבל אני כותב את הדברים מתוך אכפתיות עמוקה לנפשם, יציבות חייהם, ורוגע החיים של אלפי ילדים שכבר קיימים, שכבר הבאנו אותם לעולם, שהם כבר כאן ורק רוצים שנהיה כאן בשבילם.
אני יכול לכתוב ספרים שלמים, רק בשביל לתאר את עולמם של מאות ילדים שאני מכיר, שלא קיבלו את מה שמגיע לכל ילד לקבל.
ולא באשמת ההורים, הם אולי יותר מסכנים ממנו, הם גם בקושי חיים ושורדים…
הם אשמים שאין להם זמן לחשוב עליו?)

אין דבר יותר חמוד בעולם מילדים
ואין דבר קדוש יותר בעולם מלהביא ילדים.
אבל צריך שיהיה "אבא ואמא" חיים,
חיים אמיתיים ולא חיים של לחץ אין סופי,
בשביל החיים של עצמם,
בשביל החיים של הילדים שכבר כאן,
ובשביל הילדים שיבואו בעזר"ה בהמשך החיים.

אסיים משפט שהיום שמעתי בשם ד"ר חנה קטן:
א"מ אינם אמצעים להקטנת המשפחה היהודית. להיפך. הם אמצעים להגדלת המשפחה, מתוך העצמה וחיזוק.

תשובה:

שלום רב,

אשתדל להיצמד לסוגיות ההלכתיות שנכתבו כאן עם הרבה טעויות. ולא להיגרר לדמגוגיה. הקצנה היא כלי מאד יעיל להעברת מסרים ולנסות לשכנע, אבל לא למי שמחפש את האמת. בהחלט ישנם סיטואציות שניתן לעשות מניעה אבל לא במסגרת שינוי ההלכה.

כתב בשו"ע אבה"ע סי' א' סעי' ח'. אע"פ שקיים אדם מצוות פריה ורביה אסור לו לעמוד בלא אישה ויש לו להתחתן עם אישה בת בנים כדי שיהיו לו עוד ילדים ועל כך הסמיכו את הפסוק לא תהו בראה (את העולם) לשבת יצרה. ראה שם בבית שמואל שכתב שלדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שחיוב זה הוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא. כלומר, לא כפי שכתבת שזה לא חיוב כלל אלא יש חיוב מדרבנן. ולדעת הרמב"ן זה מדרבנן אבל לא כתקנה אלא "כעין ישוב דרך ארץ". ולכן אין כופין על כך. כלומר, לדעת הרמב"ן חז"ל לא קבעו את זה כתקנה ולכן לא כופין אותו להתחתן אם הוא כבר קיים פריה ורביה. ומכאן לומר "מצווה של "ולערב אל תנח" שלפי הרבה דעות זה לא מצווה דרבנן אלא מנהג דרך ארץ אלא הידור". זה פשוט לא נכון. כאמור, לדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש זה חיוב מדבנן, ולדעת הרמב"ן אין כופין על כך!

יתרה מזו, לכל המצוות שבתורה לא מוכרים ספר תורה כדי לקיים את המצווה. כלומר, אדם אין לו כסף לרכוש לולב (וגם אין בנמצא אם לא ירכוש). אין חיוב למכור ספר תורה כדי לרכוש את הלולב ולקיים מצווה זו. אבל בשביל מצוות פריה ורביה הוא חייב למכור ס"ת כדי לקיים את המצווה. ומה קורה כאשר כבר קיים פריה ורביה? האם בשביל לערב אל תנח הוא יכול למכור ס"ת? זה מחלוקת בשו"ע. ישנם שני דעות. כלומר, ההידור המדובר כנראה מספיק חשוב ואולי אף יותר ממצווה אחרת שהיא דאורייתא!

לגבי מה שכתב שאישה לא מצווה ב"לערב אל תנח" – ראה בתוס' ב"ב יג וגיטין מא שאישה כן מצווה במצווה זו למרות שאינה מצווה בפריה ורביה. ואגב, בס"ק ב' הביא הבית שמואל מהחלקת מחוקק שמוכרים ס"ת כדי לקיים פריה ורביה, אבל לא כדי להשיא כלה יתומה! אולם הוסיף מיד הבית שמואל, לדעות הנ"ל שמשום לערב אל תנח גם מוכרים ס"ת, א"כ אישה גם מצווה בזה ולכן גם להשיא כלה יתומה ימכרו ס"ת. שים לב, המדד אם ימכרו ס"ת להשיא כלה יתומה לא ימדד בגובה החסד והצדקה שהיא זקוקה, אלא אך ורק בכך שהיא מתעתדת לקיים מצוות ולערב אל תנח.

גם מה שכתב שאישה אינה חייבת ולכן יכולה לומר לבעלה עד כאן. צריכים לדעת שאישה משעובדת לבעלה עבור קיום מצוות אלו, ואינה יכולה לומר אני לא מחוייבת וכו'. ראה בשו"ת חתם סופר.

אפשר עוד להאריך בסוגיה זו. ואיני בא לומר שלכן גם כאשר יש קשיים יש חובה גמורה להביא עוד ילדים. בהחלט יתכן שלא, צריכים לבחון את הדברים בראיה כוללת. ולערב אל תנח כולל גם גידול הילדים ולא רק הבאתם לעולם. זכור לי שראיתי פעם באחד הפוסקים שגם לזון אותם יש בזה משום לערב אל תנח. אבל חשוב שהדברים יהיו בפרופורציות הנכונות ולא לעקם את ההלכה בגלל שלא ברור לכותב כיצד ניתן להתיר למנוע.

הצטרף לדיון

14 תגובות

  1. שלושה הערות:
    א. המצוה של "לערב אל תנח" איננה להביא מספר מקסימלי של ילדים, אלא מצווה שלא להניח את הילודה מכל וכל אחרי קיום פריה ורביה. מטעם זה אין חיוב כל הזמן להשתדל להוליד ילדים, אלא לפרקים. כך מובא בפתחי תשובה ריש אה"ע בשם הברכי יוסף.
    ב. מאחר והחיוב אינו חיוב מוגדר, על כן הקיום תלוי כל אחד לפי ענינו. לדוגמא, לספן מותר לקיים מצות עונה רק פעם בששה חדשים, למרות שמטבע הדברים יהיו לו פחות ילדים בשל כך. הוא לא חייב לעזוב את מלאכת הספנות ולמצוא לו מלאכה אחרת.
    ג. בתוספות בגיטין ובבא בתרא לא כתוב שאשה או עבד חייבים ב"לשבת יצרה", אלא שענין המצווה שייך אצלם. אדרבה, כתוב שם להיפך: שבחציה שפחה וחציה בת חורין לא כופים מטעם "לשבת יצרה" כיון שגם אחרי שתשתחרר יתכן ולא תקיים שהרי אינה מצווה בפריה ורביה. ומבואר מזה להדיא שאין לאשה חיוב של "לערב".

  2. א. בהחלט כלומר, אינו חייב בכל עונה אבל אסור לו להניח מלהביא ילדים. אז אתה מבין שניתן פעם בחמש שנים? כלומר, לא חייב בכל עונה – לדוגמ' פעמיים בשבוע אלא די אחת לחמש שנים. אני לא מבין כך.
    ב. באופן עקרוני גם בפריה ורביה לכאו' ספנים יכולים פעם בחצי שנה, זה המצוות הללו הן כדר כל הארץ, ויש לזה הרבה הוכחות, לכן אם דרך כל הארץ בספנים זה פעם בחצי שנה אז גם לגבי פריה ורביה אצלם זה כך. ומה הראיה שניתן למנוע היריון – זה לא הבנתי. אגב, האגרות משה בח"ט מחדש שמשום פו"ר ספנים אינם יכולים להמשיך במלאכתם אלא חייבים קודם לקיים פו"ר ואח"כ פעם בחצי שנה.
    ג. בית שמואל סי' א' סק"ב: "מיהו למ"ש לקמן דמוכרים ס"ת לקיים לערב אל תנח י"ל להשיא יתומה נמי מוכרים ס"ת לקיים לשבת יצרה דאשה נמי מצווה על שבת כמ"ש בתו' ב"ב דף י"ג ובתוספת גיטין דף מ"א ונכלל נמי בכלל לישא אשה היינו אפילו אם כבר קיים פו"ר כן מוכרים להשיא למי שקיים פו"ר או להשיא יתומה וכ"כ במ"א סי' קנ"ג מיהו מ"ש ססי"ג בהג"ה בשם הש"ג אשה אל תשב בלא בעל משום חשד משמע דאינה מצווה על שבת וכן משמע בתו' ריש חגיגה גם בתו' הנ"ל לא כתבו את זאת דאשה מצווה על שבת אלא לחד תירוץ ועיין בתשו' רד"ך כתב נמי האשה מצווה על שבת ועיין באו"ח יחיד שיש לו ס"ת ורוצה למכור ולעשות במעות מה שרוצה".

  3. בפשיטות ספנים אחת לששה חדשים זה גדר בחיוב עונה, גם כשהיא בהריון או בכ"ד חדשי הנקה, אבל בזמן המסוגל בעיבור, בזה אין את החידוש של המשנה, וייתכן לומר שמחוייב יותר, השואל לא מביא בחשבון שבזמן חז"ל אשה שנכנסת להריון כמעט ג' שנים אין פו"ר.

  4. לכבוד הרב שליט"א, לא כתבתי את זה מתוך מקור מסויים, אלא מסברא בלימוד הסוגיא, שהרי הסוגיא עוסקת בגדר קיום מצות עונה, ולא בגדר קיום מצות פו"ר,
    מלבד זאת הנה הוכיחו ראשונים ואחרונים מהסוגיא בברכות דליל טבילה הוה ולאגמורן הלכה למעשה, שיש חיוב עונה בליל טבילה, אף שאינו כלול בחיובים הנ"ל, ומה יעשה ספן בליל טבילה של אשתו, אם אינו יודע לא תטבול, אבל אם יודע ודאי מחוייב לבוא, ואי"ז מגדר חיוב עונה, אלא מגדר פו"ר, ולכן לא התירוהו בסמוך לוסתה כמו שהתירו ביוצא לדרך, אף שבשניהם משתוקקת ביותר.

  5. את סברתך הבנתי, אבל דומני שהסתייגות זו שהיא מאוד מעשית אמורה היתה להיות כתובה בפוסקים, ולעצם הענין, חיוב פרו ורבו יש לדון בו כמה אדם צריך להשתדל בו? כל יום? ודאי שלא! אלא בהכרח שגם חיובו בפרו ורבו הוא לפי גדרי מצות עונה, והיינו שהשיעור שהטריחה התורה אדם לעסוק בפרו ורבו הוא כפי חיובו במצות עונה שתלויה במלאכתו.

  6. משהו אחר, הביטול אינו בגלל שיעור המצוה אלא בגלל סיבה צדדית, אבל מה שאני אומר פשוט לדינא לפי דעתי, אין חיוב לאדם שלא קיים פריה ורביה לשמש יותר פעמים בשבוע מאדם שכן קיים את המצוה.

  7. קיבלתי את החידוש של כבוד הרב, ובינותי בספרי רבותינו ומצאתי שכן מבואר להדיא ברמב"ם פט"ו מאישות ה"א וז"ל: "האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר, במה דברים אמורים בשהיו לו בנים שכבר קיים מצות פריה ורביה אבל אם לא קיים חייב לבעול "בכל עונה" עד שיהיו לו בנים מפני שהיא מצות עשה של תורה שנ' פרו ורבו.
    וכ"כ באגרות משה אבהע"ז ח"ג סי' כ"ח.
    יישר כח על הדברים הנפלאים.

  8. 1. לא מובן לי מדוע במכלול השיקולים מתעלמים מכך שבזמן חז"ל המניעה הטבעית הייתה לפחות שנתיים. וגם היום הרופאים ממליצים לחכות בין שנתיים לשלוש. (קשה לומר שהיום הנשים חזקות יותר ולכן מקבלות ווסת. אדרבה, מסתבר יותר לומר שזה חלק מהשיבוש של הגוף, וכשם שאין היום נשים עם וסת קבוע. )
    2. עדיין לא הבנתי. נניח ואדם קיים מצוות פריה ורביה. וכעת הוא החליט למנוע הריון במשך 5 שנים. בלי שום סיבה. סתם כי מתחשק לו. האם ניתן לומר שהוא עבר איסור? (אני מבין שזה לא רצוי לפני הקב"ה, אבל למה זה עניין של איסור והיתר?)

  9. 1. בהחלט זה נכלל במכלול השיקולים. היכן ראית שלא מתחשבים בכך בכלל?
    2. נכון, זה לא בדיוק איסור והיתר, אבל ההגדרה היא דחה אל המצוות של לערב אל תנח שאדם חייב להשתדל שיהיו לו עוד ילדים. (שוב, כפי שנכתב לעיל, ישנם הסתייגויות, אבל כאשר אתה מציג סם כי בא לו וכד', זה בהחלט ביטול של המצווה הזו).

  10. ליהודה,
    אני לא מבין אנו לא נמצאים בעולם לעשות מה שמתחשק,
    דבר שאינו איסור, אבל הקב"ה לא מרוצה ממנו, הוא גרוע מאוד, אנו נמצאים בעולם כדי לעשות את רצון הבורא, ורק את זה, הדברים כה פשוטים,
    אבל אם אתה רוצה ראיות ראה בקונטרס דברי סופרים להגר"א וסרמן הי"ד זצ"ל שמוכיח את זה מן הפסוק אשר לא צויתי ולא דברתי "ולא עלתה על לבי".

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל