שאלה:
שלום כבוד הרב ,
אם מישהו עבר תאונת דרכים שזה שהתנגש בו מת והוא עצמו יצא ללא פגע האם הוא צריך לברך ברכת הגומל?
תשובה:
בלי ספק חייב לברך ברכת הגומל. ספרדי יברך בלא שם ומלכות.
תזכו לכל הישועות ובשורות טובות.
מקורות:
בגמרא ברכות הנ"ל (נד, ב) נזכרו ארבעה שצריכים לברך 'הגומל' כשינצלו מהסכנה שהיו מצויים בה. כעת יש לחקור: האם רק ארבעה אלו צריכים לברך 'הגומל', אבל מי שניצל משאר סכנות, כגון שתקפוהו שודדים בעיר וניצול, או שנפל עליו כותל, או ירו לעברו והחטיאו, לא יברך, משום שאינו נזכר במזמור תהילים (קז) ובתקנת חכמים – או שמא הכוונה במזמור ובדברי הגמרא היא רק לתת דוגמאות לסוגי סכנות, אבל ברור שכל הניצול מסכנה, צריך לברך 'הגומל'.
התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת. לדעת הריב"ש (סי שלז) כל אדם שניצול מסכנה צריך להודות לה' ולברך 'הגומל', אבל יש חולקים וסוברים שרק הארבעה הללו מברכים 'הגומל' (הרד"א בשם רבי גרשון). ב'שולחן ערוך' (ריט, ט) הוזכרו שתי הדעות, ולמעשה נפסק שמאחר שיש בזה ספק, ובכל ספק בברכות מקלים, לכן רק הארבעה שנזכרו בדברי חז"ל יברכו 'הגומל', ואילו שאר הניצולים מסכנה יאמרו את הברכה ללא הזכרת שם ומלכות (בכך מודים לה', אך אינם נכנסים לספק של ברכה לבטלה). כך נוהגים יוצאי ספרד (כה"ח ס"ק נב).
אולם ב'משנה ברורה' (ס"ק לב) כתב על פי הפוסקים האחרונים שלפי המנהג כל הניצולים מן הסכנות מברכים בשם ובמלכות 'הגומל', והוסיף "וכן מסתבר". לפי זה, כל אדם שניצול מסכנת נפשות צריך לברך 'הגומל'. למשל, אדם שניצול מתאונת דרכים שיש בה סכנת חיים צריך לברך 'הגומל'. וכן מי שתקפוהו שודדים להכותו וניצול יברך הגומל. וכן מי שניצול משריפה, או נפל מסולם, או שירו לעברו והחטיאו, או שהכישו נחש וניצול – בכל אלה ודומיהם יש לברך ברכת הגומל.
מחילה מכבוד תורתכם, שאלה כזו בדיוק נשאלה ונאמר שלבני ספרד לא יברך אלא יבקש ממישהו לפטור אותו..
לפי מרן השו"ע יברך ללא שם ומלכות.
נכון, למנהג הספרדים מברכים בשם ומלכות רק על ארבעת הדברים האמורים בגמרא.
ישר כח!
אשמח אם הרבנים הנכבדים יוכלו לציין גם לבני ספרד במידה ויש חילוק בין בני ספרד לבני אשכנז.
ישר כחכם כל קריאה של שו"תים כאן מחכימה מאוד!
ודאי.
אגב מלשון השוע יש סתם ויש בתרא אומר שיש שאומרים שמברכים רק על 4 מקרים,והשוע מסיים שיברך ללא שם ומלכות.
האם מכללי הפסיקה אם ניתן להסיק שמי שכן מברך בשו"מ לא מפסיד או שכיוון שמרן כותב בסוף לברך ללא שו"מ אז אין לבן ספרד לברך בשום פנים ואופן?
למעשה ספרדים מאוד החמירו בנושא של ספק ברכות.
אכן. מהסיבה שלדעת השוע שפסק את דעת הרמב"ם,ברכה לבטלה היא איסור דהורייתא.
אני רק מתקשה בלהבין כיצד חז"ל התירו למי ששכח הזכרת מעין המאורע בתפילת שמונה עשרה לחזור (כגון שכח יעלה ויבוא) ולברך שוב.
אין לזה קשר, שם אכן יש חיוב להתפלל שוב בשביל ההזכרה, זה לא נושא של ספק…
בכל זאת,אם אדם מסתפק אם שכח יעלה ויבוא חייב לחזור ולהתפלל,והרי תפילת השמונה עשרה מדרבנן ואיך מורים לו לחזור מספק? מכאן קצת קצת ראיה שאולי איסור ברכה לבטלה אינו בהכרח איסור תורה?
שם הרעיון הוא שחזקה היא ששכח כיון שהוא מורגל בכך.
יש לשאול עוד,מדוע חייבו אדם שהסתפק אם ברך ברכת המזון לחזור ולברך ואיך התירו לדעת הרמבם לעבור בספק ברכה לבטלה כדי לקיים ספק מצוות עשה מהתורה?
לכאורה זה ספק עובר בלאו כדי לוודא שקיימת מצוות עשה?
כאשר אדם מחוייב מכח הספק, הוא הרי לא מוציא שם שמים לבטלה… הבזיון הוא בכך שמוציא סתם, אבל כאשר הוא עושה על פי דין זה לא לבטלה, ובזה דן בעצם בפרי מגדים או"ח סי' סז, ראה שם.
השאר תגובה