שאלה:
אדם שאביו זקן ובודד וכד'. ורוצה כמה שיותר שבנו יהיה לידו. ובכל עת קורא לו. ומסוגל גם תאורטית לקרוא לו שרוצה ללכת לבית כנסת ורוצה שיעזור לו לעבור את הכביש. ורוצה שישקה וכד' ורוצה שידבר איתו וישוחח וכד'. ולא רוצה עובד זר במקום.
והבן אם יעשה כל רצון אביו כפשוטו, א"כ ממש ישתנו כל סדרי חייו, ולמשל לא יוכל להיות בכולל. וגם בערב עם אשתו יצטרך לעזוב וללכת לאביו וכיוצ"ב.
עד כמה חייב במצות כיבוד אב. דהרי לכאור' באביו אומר לו השקני מים זה מצוות עשה גמורה ודוחה לימוד תורה. מאידך אם יעשה כן, א"כ יתכן וכמה שנים טובות ובעז"ה שיאירך האב ימים, פשוט לא יוכל לשבת וללמוד כמו בן אדם.
וכעי"ז אפילו במקרה פחות קיצון שלא ממש משבש את סדרי חייו, אבל יש בהז טרחה גדולה, כגון שהאבא גר במרחק שעה – שעתיים נסיעה. ורוצה שבנו ישרתו כל יום כמה פעמים, ויווצר מצב שכל יום הבן יצטרך לעשות טירחא גדולה כדי לקיים כיבוד אב.
עד היכן חייב?
תשובה:
שלום רב,
אכן סיטואציה ממש לא פשוטה. אבל כפי שאתה כבר מצטט ויודע שאם אביו מבקש לשרתו או לכבדו הבן חייב לעשות כן. עם כל הקושי והזמן שזה לוקח. זה בדיוק המצווה, הרי הסיבה שתלמוד תורה נדחה מפני כל מצווה עוברת זה בגלל שהלימוד מביא לידי מעשה. אולם אני בטוח שהשכר של מצווה עם כזו טירחה הוא גדול מאד.
אבל יש כלל של "ויחזור לתלמודו" וכאן קיום מצוה כזה כצורתה פשוט מאבד את כל הצורת החיים ואת היכולת להתפתח בלימוד
לפי דעתי [לא כתבתי תשובה זו] אף שכמובן הצדק עם הרב המשיב גדול תלמוד המביא לידי מעשה, כדי שניתן יהיה לבצע את רצון האב חייבים לתחום את זה לשעות מוגדרות וכדומה, גם בלי קשר לנזק הלימודי קשה מאוד להיות כל הזמן בהקפצות, יש גם משפחה וכו', יש לדאןג לרווחת האב שתהיה לו חברה וסיוע ולבוא לסייע, אבל אפשר לתחום קצת את הענין לפי הצורך.
השאר תגובה