שתי הערות לענין חמר מדינה

שאלה:

א) משנה ברורה סימן ערב ס״ק כד:

שמקדשין‏ על שכר – ודוקא דהוי חמר מדינה דהיינו שאין יין מצוי בכל העיר בשנה הזו ועיקר שתייתן הוא משכר ושאר משקין ואם יש שם יין אלא שהוא ביוקר מקרי מצוי ״ואם אין יין ישראל מצוי אע"פ שיין א"י מצוי לא מקרי מצוי עי"ז״

לכאורה דבר פשוט הוא ומה החידוש בזה.

ב) משנה ברורה סימן ערב ס״ק כה:

ושאר משקין – וחלב ׳ושמן׳ אין בכלל זה דהא אינו חמר מדי‎נ‎ה דאין רגילין לשתותו למשקה

לכאורה תמוה, הרי שתיית שמן מזיקו ואין מברכים עליו כמבואר בברכות לה. ומה ההו״א שמקדשים עליו.

החותם בכבוד רב,
שמואל דוד בערקאוויטש

תשובה:

שלום וברכה

1. החידוש הוא גדול מאוד, נכון שלך כיהודי יין לא מצוי באותו המקום, אבל עיקר השתייה החשובה באותו מקום זה יין ולא שיכר, כי לגויים מצוי והיינו שהיה צד שהדיון תלוי בשם השתיה החשובה באותו המקום, שהמקום הוא הקובע את המשקה החשוב בו ולא רק רמת הזמינות שלו ליהודים. וכלומר המשנה ברורה מחדש שמה שתלו דין זה בהיות היין מצוי הוא לא סתם ענין של הידור לקדש ביין, אלא שבמקום שהיין מצוי, השיכר כלל אינו נחשב חמר מדינה, כי באמת עיקר המשקה החשוב הוא היין וכל מה שניתן לדון משקה אמר כחמר מדינה זה בגלל שהוא אכן המשקה החשוב במדינה זו וזה יכול לתת לו חשיבות, ומצד זזה בא המשנה ברורה לשלול.

2. זו באמת שאלה יפה, אינני יודע, אולי היה הוא אמינא לשתותו מזוג כמו אניגרון… על זה כתוב שזה בריא, וכנראה היה מנהג לשתות דבר כזה, או שאולי היה צד שבגלל שצריך לעשות קידוש על משקה חשוב אם כך שיעשה על השמן מכיוון שהוא אכן חשוב וימצא ה"ת לשתות אותו.