לתרומות לחץ כאן

נטילת ידיים בבוקר והשפעתה על האוכל

שאלה:

אם אני לא נוטלת ידיים בבוקר מבחירה, ואני גרה במשפחה שמקפידה על זה ואני נוגעת באוכל שכולם אוכלים כמו לחם, מכינה סלט לכולם וכו.. האם נכונה הטענה שאני מטמאת להם את האוכל? או שזה עניין שלי עם עצמי ואף אם נגעתי באוכל שלהם הטומאה לא תעבור אליהם? האם אני מזיקה בכך לאחרים? מה בנוגע לעובדי מאפיות ומסעדות שחלקם לא נוטלים בבוקר ובכל זאת כולם אוכלים שם ורק כשאני עושה את זה מעירים לי?

תשובה:

שלום וברכה

בודאי את מזיקה להם עם הטומאה. נכון הדבר שבדיעבד, אחרי שאדם נגע באוכל בלי נטילת ידים, הדין הוא שאם זה דבר שניתן לרוחצו כמו פתוח, יש לרוחצו שלוש פעמים, ואם לא ניתן לרחוץ, בדיעבד מותר לאכול, למעט שיכר שאסור אפילו בדיעבד, אבל למה לעשות להם דבר כזה שבעצם אסור לכתחילה ומותר לאכול רק בדיעבד כי אחרת זה יזרק?! למה לא תכבדי אותם?!

לגבי עובדי מאפיות זו באמת בעיה, סומכים בשעת הדחק זו על שני דברים: 1. יש דעות בבית יוסף בסימן ד' שדי ברחיצה שלוש פעמים אפילו בלא כלי כדי להסיר רוח טומאה, ומן הסתם כל אדם קם בבוקר רוחץ ידים, אחרי זה יוצא משירותים, כל אדם נורמלי שוב רוחץ, אחר כך לפני העבודה ודאי רוחצים, סך הכל שלוש נטילות. כמובן זה לא לכתחילה כי יש מחלוקת ם מועילה רחיצה בלא כלי, אבל זה גם משהו. 2. בכל מקום תרבותי עובדים עם כפפות ולא נוגעים בידים. אבל ודאי ראוי שכל מערכת כשרות תפקח שהעובדים יטלו ידים שלוש פעמים, כך נראה לי ואולי עושים את זה, אינני יודע.

ולגבי הענין העיקרי, אני יודע שלא אוכל לשכנע אותך באמונת ישראל במסגרת מצומצמת זו, אני רק יכול להבטיח לך שבורא עולם אינו מוותר עליך, הוא אוהב אותך ומצטער בכל קושי שלך בקיום מצוות, ושמח בכל מצוה שאת מקיימת, ולעולם לא ישכח אותך ולא יניח לך עד שתשובי אליו באמת ובשמחה, ויפה שעה אחת קודם.

כל שאלה שיש לך בענין אמונת ישראל אפשר לברר, לא לחשוב שאת הראשונה שחושבת על זה… לכל שאלה יש תשובה, ואין לערב לעולם רגשות באמונה, כי את עוסקת בעצם בשאלה של תכלית החיים, האם את חיה וממצה את יעודך או מחמיצה את כל חייך, שאלה כזו דין הוא שתשאל באופן בלתי נגוע ומתוך חשיבה וחיפוש מעמיקים, ובלי לערב כל קונפליקט משפחתי או חברתי או יצרי, אלו חייך, נהלי אותך מתוך מחשבה מעמיקה. ניתן להעזר בתנועת ערכים יש להם סמינרים ממצים ומאורגנים בתנאי נופש.

גם אנחנו כאן לעזרתך בכל עת.

שבוע טוב.

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה על התשובה המפורטת, פתחה לי כל כך הרבה מחסומים..
    לגבי הנטילה, ככל שהם מבקשים ממני ליטול אני נמנעת, למה לי לכבד אנשים שאני לא אוהבת? אבל אעשה זאת בגלל שכתבת.. אני כבר לא מאמינה כל כך..חוץ משבת שאני בלי הטלפון. אני לא חושבת שאלוהים אוהב אותי כל כך קשה לי בחיים אני מלאת פחדים וצלקות אני לא רוצה לכבד ולקיים. אני רוצה להבין איך אפשר להפריד רגש מאמונה כשאני מרגישה רע מהמציאות *שהוא* הוליד אותי לתוכה.. הייתי שמחה ללכת לסמינר ערכים רק בשביל לבחון את הדברים מראשיתם אבל קשה לי להיות עם קהל ואירועים המוניים..מה הלאה?

  2. ראשית חשוב מאוד לדעת, שהמציאות שאת מתארת מצריכה עבודה בלי כל קשר לדת, חד משמי אדם חייב להרגיש טוב בעלם הזה, ואם רע לך, צריך לטפל בזה, יש היום הרבה כלים, סיוע רגשי , קאוצ'ינג, דמיון מודרך, סי בי טי, המון סוגים של כלים המאפשרים לאדם להגיע למצב טוב יותר ולתחושה טובה ונכונה יותר. להאשים את הדת זה לא הסיפור, כי זה לא יוביל אותך למצב טוב יותר… תסייעי לעצמך, ובמקביל תבחני את נושא הדת והאמונה, כי הרי זה מדבר על תכלית החיים, ואגב אינני מאמין שניתן לבוא לשמחה ושלמות נפשית בלי להיות משוכנע שאתה בדרך הנכונה בקטע הזה. בהצלחה רבה!

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל