שאלה:
האם אפשר בחצר של בית הכנסת לעשות לולים לבעלי חיים עופות וכדו…
תשובה:
כאשר אין הכרח של ממש ודאי אין להתיר כזה בזיון. נושא דומה נדון בהרחבה בפוסקים בזמן שהיתה גזירה של שהשלטונות שלא לשחוט, וסבורים היו שאם השחיטה תתבצע בבית הכנסת ניתן יהיה לעשות זאת בסתר, האם מותר, אני מעתיק לך בזה מדברי ס' לקט הקמח החדש בסי' קנא שאסף בזה את השיטות השונות:
שחיטה בבהכ"נ ובחצר בהכ"נ
י] בעת גזירת השחיטה, האם מותר לשחוט בבית הכנסת כדי לעשותה בסתר:
הנה הפרי מגדים (אשל אברהם סק"א) כתב, דאף שאסור לשחוט בבית הכנסת (ראה מגן אברהם סק"א), בעזרה שלפני בית הכנסת אפשר דשרי, ודוקא בשחיטת הכפרות שבערב יום כיפור, דבלאו הכי ראוי הרבה להשגיח על שחיטה זו, ובבית הכנסת קל להשגיח. ואף שבעזרת נשים אסור לשחוט, דהא מתפללים שם, מכל מקום ב"פאליש" {-העזרה שלפני בית הכנסת} הנ"ל, אף על פי שמתפללים שם, אפשר דשרי, כיון שעזרות בית הכנסת עשויות מתחילתן בפירוש על תנאי שלא יהיה בהן קדושת בית הכנסת, וצריך עיון.
ובפתח הדביר (ח"א סק"א) דן באריכות, האם מותר לשחוט בחצר בית הכנסת, וכתב שמהפרי מגדים הנ"ל משמע שמותר, דהא הוא נטה להתיר אפילו בעזרה, ואם כן קל וחומר בחצר. אמנם בחצר שמתפללים בה בקיץ וכדומה ולא באקראי, יש קצת קדושה. ומביא בעל המחבר פוסק אחד בן זמנו, שכתב שמי שדר סמוך לבית הכנסת, אסור לו לפרוק משאות עצים בחצר בית הכנסת לצורכו, משום שגם סתם בני אדם דרכם להקפיד על שימוש כזה בחצרו מפני הטינוף, ולכן אין לעשות שימוש כזה בחצר בית הכנסת.
ועיין באורח נאמן (ס"ק יב) שכתב להדיא, שבמקום גזירה שהשלטונות אינם מניחים לשחוט, אפשר דמותר לשחוט אף בתוך בית הכנסת, כדי שלא יתודע לרשות, ובלבד שהשחיטה היא לצורך מצוה, כגון סעודת שבת וברית מילה ושאר סעודת מצוה, וכן לצורך חולי, והוא דאי אפשר לשחוט במקום אחר. ועיין שם עוד שהקשה על מה שכתב הפרי מגדים {הנ"ל} שהטעם שאסור לשחוט בתוך בית הכנסת הוא מטעם דהוי גנאי לבית הכנסת, ולכן אפילו בעזרת נשים אסור, ורק בעזרה {-המבואה לבית הכנסת} מותר לשחוט הכפרות בערב יום כיפור, דלכאורה קשיא, דהלא אפילו בלא הטעם דגנאי, יש לאסור את השחיטה כמו כל מלאכה שאסורה בבית הכנסת, ושחיטה חשיבא מלאכה, דהא אסור לאבל לשחוט מטעם זה (ראה מרדכי ריש חולין סי' תקעא, ובאר היטב יורה דעה סי' א ס"ק כז, ופתחי תשובה ס"ק יב). ומבאר האורח נאמן, דעל כרחך נקט הפרי מגדים טעם דגנאי ולא הטעם דמלאכה, כדי לאשמועינן דאפילו שחיטה שהיא לצורך מצוה אסורה כיון דהוי גנאי {אבל מטעם מלאכה אין לאסור לצורך מצוה}.
ועל כל פנים למעשה בנידון דידן בשעת גזירת השחיטה פשוט שמותר, וכדברי האורח נאמן הנ"ל.
