תשובה על עבירות בלשון כללי " על כל רע ועבירה חטא שעשיתי" מועיל?

שאלה:

שלום להרב,

שאלה: מובן כאשר אדם אינו חוזר חטאותיו או אפילו אינו מרגיש שמשהו שעשה הוא עיברה חטא איסור גמור שאם יאמר שמתחרט על כל רע שעשה בחיים שיכול שזה יועיל כיון שמה יעשה אם אינו זוכר אבל ידע שאורח חיים שלו לא היה כלל כפי תורה, אבל כאשר האדם יודע כמה מהם ועשה הרבה דברים לא טובים האם מועיל לו לשון כללי לומר שמתחרט על כל רע עבירה איסור חטא שעשה ושמתחרט ממש על הכל רע שעשה מיום היותו באדמה עד עתה להיחשב כתשובה על הכל? או יש חיוב שיפרט כל מה שיכול לזכור?

נשמח לקבל זה כדי להתברר יסודות התשובה יותר. ברור שכתוב ברמב"ם שיש להתוודות על הכל עבירה וזה כאשר יודע בודאות, אבל מה יעשה בעל תשובה שחטא ממש הרבה דברים האם לשון כללי כזו מועיל להיחשב כתשובה על הכל מה שהוא זוכר או לא? נפקא מינה לא להקשות לחוטא לעשות תשובה שאם יתבייש יותר מדי לומר כל שעשה אולי לא יעשה תשובה כראוי, ואז אם הזמן כאשר ירגיש יותר מוכן יפרט עוד כמה וכמה. מ"מ עקר כאן אם דבר כזה מספיק להיות תשובה ומה ראוי לומר לבעלי תשובה כאשר רוצים להתחיל לעשות תשובה על מה שעשו. (לא מדובר על לימוד דברים שצריכים לעשות וכו' עיקר השאלה על חלק זה של וידוי)

תודה
ברכה והצלחה ושלום

תשובה:

עיקר הוידוי הוא חטאתי עויתי פשעתי, הפירוט הוא הידור, ככלל ביום כיפור יש וידוי של החיי אדם שמסודר על סדר א' ב' והוא מאוד מפורט, מי שיאמר אותו בעצם כיסה נראה לי כמעט הכל. כדאי לתת להם אותו לומר פעם אחת.

מקורות:

רמב"ם תשובה א,א

כל מצות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא, שנאמר: "איש או אשה כי יעשו וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה, ו-ז), זה וידוי דברים. וידוי זה מצות עשה. כיצד מתודין? אומר: 'אנא השם, חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך, והרי נחמתי ובושתי במעשי, ולעולם איני חוזר לדבר זה'. וזהו עיקרו של וידוי. וכל המרבה להתודות ומאריך בענין זה, הרי זה משובח. וכן בעלי חטאות ואשמות, בעת שמביאין קרבנותיהן על שגגתן או על זדונן, אין מתכפר להן בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים, שנאמר: "והתודה אשר חטא עליה" (ויקרא ה, ה). וכן כל מחוייבי מיתות בית דין ומחוייבי מלקות, אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו. וכן החובל בחבירו והמזיק ממונו, אף על פי ששילם לו מה שהוא חייב לו, אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם, שנאמר: "מכל חטאות האדם" (במדבר ה, ו).

בשורות טובות.