שאלה:
מי שאמר לעני/אורח בערב שבת/חג ופתאום התחרט שאינו יכול לארח אותו, האם יכול לתבוע ממנו בדין ע"כ שהבטיח לו אירוח?
תשובה:
שלום וברכה,
אם הזמין אורח לביתו ואח"כ התחרט על כך, אם לא עשו קניין על התחיבות האירוח אינו חייב לשלם על כך. ואם עשו קניין התחיבות על האירוח, וחזר בו המארח חייב לשלם לו את דמי האירוח – אוכל ולינה, תמורת ההתחייבות.
בהצלחה.
מקורות:
בשו"ע חו"מ סימן ס סעיף ג מצאנו שאם התחייב לזון את חברו, יכול האורח לפדות את ההתחייבות בתשלום ממוני. ודינו שווה למתחייב לזות את בת אשתו. אולם דין זה נאמר דוקא בהתחיבות, אבל אם אמירה גרידא שהזמין אורח, אין ההזמנה מחייבת פיצוי כספי, ולכן אם חזר בו לא חייב לשלם לו תמורה.
נוסח השאלה: "עני/אורח".
האין נפק"מ בין סתם אורח לבין עני? האם לא אומרים שבעני הוי כהבטחה למתנה מועטת שחל הקנין באמירה כנדרי צדקה?
אתה צודק הערה שלך חשובה מאוד. אם האורח הוא עני, חייב לקיים את דבריו מדין צדקה, ולמרות שמצד ההתחיבות לא חייב אבל מצד נדרי צדקה חייב לשלם לו תמורת האירוח. תודה.
ואם לא יתן את האירוח האם יעבור על איסור של בל תאחר?
אם חל חובת צדקה ולא משלם דינו בבל תאחר כדין כל אדם שמאחר את תשלום הצדקה.
השאר תגובה