שלום כבוד הרב! כתב בפנ"הל (ברכות ו', ו'): "לפי זה דין חלה מתוקה ולחמניות מתוקות כלחם, שכן רגילים לאוכלן בסעודות, ואין רגילים להגישן לטעימה בין הארוחות. וכן נוהגים לאוכלן עם סלטים שונים, או שעושים מהם כריך עם גבינה או טונה, הרי שנוהגים בהן כלחם. ולכן, גם כאשר אוכלים מהן מעט, צריכים לברך עליהן 'המוציא' וברכת המזון. ובלשוננו, כל שקוראים לו לחם או חלה או לחמניה – רגילים לקבוע עליו סעודה. ולעומת זאת, אם קוראים למאפה 'עוגה' – אין רגילים לקבוע עליו סעודה." מהי דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל? ידוע לי שעל חלות מתוקות שמרגישים בהן טעם מתיקות, גם מעט – מברכים 'מזונות' ו'על המחיה'. האם הרב מלמד חולק בזה על הרב עובדיה? תודה רבה!!
תשובה:
אכן הוא כנראה חולק והוא לא היחיד שמעורר בעיה זו, הגרש"ז אויערבך כבר עורר גם כן על הנקודה הזו, מה שצריך לדעת שבאופן כללי בני אשכנז נתנו הרבה יותר משקל ליעוד של המאפה, בעוד בני ספרד התייחסו יותר לכללי פת הבאה בכיסנין. כך גם לגבי מצות כל ימות השנה, שבני ספרד מברכים עליהן מזונות ובני אשכנז המוציא, אף שהן נראות כמו קרקר, משום שלמעשה הן מיועדות לסעודה ולא לקינוח. הנושא הזה גם בא לידי ביטוי בבורקס וכדומה שכאשר זה מיועד רק לשובע הובא במשנה ברורה בסוף סי' קסח שמברכים המוציא, לדבריו שם יש סיטואציה שאותו מאפה עצמו, אם הוא גדול יברכו עליו המוציא ואם הוא קטן מזונות. מכאן הדיון…
יש לזכור שיש שתי בעיות נוספות בלחמניות מזונות: 1. יש מקומות שלא מכינים אותן עם מי פירות אלא עם מיץ משוחזר, מים מעורבים בתמצית פירות, באופן זה ברכתן המוציא כיון שהרוב מים. 2. יש את הנושא של קביעות סעודה, כאשר אדם נמצא בשמחה ואוכל שתי לחמניות כאלו, ויחד עם זה עוד סלט ירקות ותפוחי אדמ וכדומה, זה כבר עלול להיות קביעות סעודה וברכת המזון.
ערב טוב.
