שאלה:
שלום! על פי ההלכה, מה אני אמור לעשות, אם הילד שלי, שעכשיו הגיע לגיל שש, ויש לו מספיק בגרות כך שנראה לי שחלים עליו דיני חינוך קטן:
א. לא רוצה לנטול ידיים ללחם, ב. לפעמים רוצה לעשות דברים אסורים בשבת כמו לקשור או לחפור בורות, ג. לא רוצה לומר בבוקר תפילה קצרה וכיו"ב? יש לציין שלפעמים הוא רוצה ולפעמים לא, ויש דברים אחרים שהוא רוצה מעצמו כמו לישון עם ציצית, ללמוד איתי סוגיות בגמרא (ברמה שלו), כאילו הוא לא מורד בדת ח"ו, אלא יש דברים שלא בא לו לעשות…
תשובה:
בוא נשאל שאלה אחרת… אם ילד חייב בחינוך, למה הוא בעצם לא חייב כמו גדול ממש, הוא הרי יכול ומסוגל ובר דעת, למה התורה לא אוסרת עליו לחפור בורות?? תשובה: הוא לא בר דעת! הוא מספיק גדול כדי שנוכל לחנך אותו באהבה ובסבלנות בעדינות באופן הגורם לו לרצות ולהתקרב "ולהתרגל", אבל לא בלחץ! לאט לאט. בזה שאתה מדבר על כך בסעודה ומספר סיפורים, הוא כבר ידוע שזה אסור, עדיין קשה לו, כשהוא לא מקיים תשקול הרבה פעמים להעלים, עין, כשהוא מקיים תחמיא לו, אבל בלי לחץ, לא גלוי ולא סמוי, לאט לאט, רק כך הוא יאהב ולא יבעט, ורק בגלל זה נתנו לך כמה שנים טובות לחנך אותו לפני שבאמת יהיה חייב…
רוב נחת! הילד נשמע לגמרי לענין…
