שאלה:
האם היום יש תוקף למושג מרא דאתרא.
למשל אדם שמגיע למקום מסויים שהרב של הקהילה שבה כעת הוא מתארח. או הרב של הישוב או של השכונה או של הרחוב וכד' הוא "פוסק" והוא הכריע במחלוקת מסויימת בענין מסויים. האם צריך בזמן שנמצא שם לנהוג כך או שרשאי להמשיך במנהגו גם לחומרא וגם לקולא [הכוונה בדבר שאין בו "פרישה מן הציבור" בשעה שהציבור עושה, כגון כולם עומדים והוא יושב וכד'… אלא למשל נגיד שבשכונה כולם נוהגים ע"פ הוראת הרב להדליק נרות חנוכה בחלון, והוא נוהג להדליק בפתח.
תשובה:
שלום וברכה
ענין זה כלל לא קיים היום שבכל מקום יש אנשים מקהילות שונות ומנהגים שונים, וגם אם יש רב למקום, אנשים לא משתיתים את כל מערכת החיים שלהם על פי הוראתו, אלא נשארים במנהגי בני קהילתם וכו', ולכן גם בדברים שחוצים מגזרים וקהילות, מצוי שאנשים יש להם רב אחר ממקום אחר, ואין חובה לשמוע בענינים אישיים לרב המקום דוקא. סמכות רב המקום היא יותר בעניני הציבור, כללי בית הכנסת והקהילה.
ברכה והצלחה.
וכמו כן בארץ ישראל קבעו החסידים ההלכות של בית הכנסת כגון הגבהת הספר תורה וברכה בהלל וברכה אחת על התפילין וכדו' משום דהב"י היה מרא דארעא אבל בשאר ענינים פסקו כרמ"א וכמו תשובת הרב.
הנושא הזה קצת יותר מורכב והוא לא כל כך בגלל שהבית יוסף היה מרא דארעא אלא בגלל שזה היה מנהג המקום.
עד כמה שידוע לי זה משום דהב"י היה מרא דארעא. ואם אני לא טועה זה היה רק אצל החסידים ולא אצל הפרושים
מה יהיה הדין במושב שיש רק רב אחד
האם יחשב שיש מרא דאתרא?
על זה דיברנו בגוף התשובה. בעניני הקהילה הוא מרא דאתרא אבל בענינים אישיים אין חובה לשמוע דוקא לו ואדם יכול לבחור לו רב מבחוץ.
השאר תגובה