ויכוח על סכום הפרעון

שאלה:

ראובן היה חייב לשמעון בעקבות עסקה סכום של 60000 ש"ח שאמור להיות משולם רק עוד תקופה ארוכה, אין על זה שטר, אך יש לשמעון 3 צ'קים בטחון על הסכום [כל צ'ק 20,000 ש"ח], לימים שמעון היה אמור להעביר סכום לראובן בענין אחר, וסוכם שהסכום ישאר אצל שמעון כפרעון מוקדם. זה היה סכום של 6000+ ש"ח.
לימים ביקש שמעון טובה שראובן ישלם לו חלק מהכסף כבר עכשיו מאחר שהוא נזקק לו.
ראובן הסכים כטובה להעביר כבר עכשיו חלק מהסכום.
מי שמנהל את הדין ודברים בין ראובן לשמעון זה הבן של שמעון כי איתו ראובן יותר מסתדר..
הבן של שמעון בא לקחת את התשלום המוקדם. וראובן הכין שטר פרעון שעליו חתם הבן של שמעון [פורמלית כל העסק מולו]
תיכף אחרי החתימה חזר הבן של שמעון וביקש בהוראת אביו לקרוע את השטר, כי מכל מיני פחדים הוא לא רוצה שהדברים יהיו כתובים והוא רוצה שרק כנגד התשלום יקרע צ'ק אחד של 20000 ש"ח. ראובן הסכים בלב כבד [ואמר להם שזה בלב כבד] שהדברים לא יהיו כתובים..הוא טען שכאשר הדברים לא כתובים זה מתכונת לצרות…
כיום חצי שנה אחרי שמעון ביקש עוד תשלום נוסף בתור טובה…ואז נתברר שיש ויכוח על התשלום הראשון…ראובן זוכר בוודאות [וכך גם רשום לו במחשב שלו] שהוא שילם לו אז כתשלום 20,000 ש"ח מלבד הסכום הקדום של ה6000+ ש"ח. הוי אומר שכבר שולם 26,000 ש"ח. והוא טוען שקריעת הצ'ק היתה רק כנגד התשלום ששולם בשעתו 20,000 ש"ח במזומן. ועל הסכום ששולם לפני זה היה הרי לכל הדעות קודם זמן קריעת הצ'ק ולא היה בתוך החשבון.
ואילו ראובן טוען שה20000 ש"ח היה כולל ה6000, היינו ששולם רק 14 במזומן [ויוצא משהו קצת מוזר ששולם במזומן סכום לא מושלם, כי ה6000 ש"ח זה לא בדיוק אלא 6027 ש"ח]
הבן של שמעון שהוא היה השליח והמוציא והמביא לא זוכר כ"כ [בהתחלה הוא אמר שנראה לו ששולם 20,000 חוץ מה6000 ש"ח, אך אחרי הבטחון של אבא שלו הוא טען שהוא לא זוכר]
וכעת השאלה מה הדין?
יסוד השאלה דמה הדין אומר פרעתי, וגם המלוה מודה שפרע ויש ויכוח על סכום הפרעון ולמלווה יש החזקה בצ'ק בטחון.
כמו"כ השאלה האם הדו"ד הוא מול שמעון שהוא ברי או מול הבן שלו שהוא שמא [יש לציין שהצ'קים לפי ההסכם מופקדים אצל הבן ולא אצל האבא וכל העסק הממוני הרשמי הוא מול הבן].
כמו"כ השאלה האם כאן אין למלווה טענה מדוע אין שטר על הפרעון, כי מודה שבזמנו הוא ביקש שלא יהיה תיעוד ולא יהיה שטר על הפרעון.
כמו"כ כיון ששמעון הוא שביקש שלא יהיה שטר, יש כאן איהו דאפסיד אנפשיה וכאילו אמר לראובן שלא יהיו בעיות ויהיה בסדר. וכעת הוא לא יכול להגיד שהוא לא מאמין למה שכתוב אצל ראובן
[יש לציין שכרגע אף צד לא טוען שהשני משקר במזיד. אלא כ"א חושב שהוא זוכר אחרת. האם ניתן לומר שמי רשום אצלו, זה יותר אנ"ס שכך היה]

תשובה:

 

שלום וברכה,

 

במקרה הנ"ל לא ניתן לחייב את לווה. א. כיון שברי מול ברי הדין הוא שהמוציא מחברו עליו להביא ראיה. וצריך שהמלוה יביא ראיה להוציא מהלווה. ב. אם בנו של שמעון הוא המתעסק, יתכן ונחשב ברי ושמא, כיון שראובן שטוען שפרע לבן, הרי הפירעון מועיל כיון שכך ציווה שמעון המלווה. ובנו של שמעון הוא מוגדר כמלווה טוען שמא, והרי זה ברי מול שמא והלווה גם מוחזק ואין אפשר להוציא מהמוחזק באופן שהוא טוען ברי, ולכן לא ניתן להוציא מראובן מעבר לטענתו.

גם חיוב שבועה לא יכול להיות במקרה כהאי גוונא, מכיון שהבן הוא הנושא והנותן בדין תורה שביניהם, ולבן אין לו טענת ברי שעל ידיה הוא יוכל לדרוש שבועה.

 

בהצלחה.

 

נ.ב. לגבי הרישום שיש אצל המלווה – אם הרישום אכן מדוייק לכאורה הוא נחשב לטענת ברי. וכאן זה לא נפקא מינה כיון שגם השני טוען ברי מולו והרי זה ברי כנגד ברי. אולם כיון שהבן טוען שמא הדין כמו שביארנו שלא ניתן לחייב את הלווה.

מקורות:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל