שאלה:
מי שברך מזונות על עוגה וכדו' ואח"כ כשעדיין לא גמר לאכול העוגה החליט לאכול גם קרקר , ולכ' אינו חייב לברך אבל הבעיה היא שעכשיו רוצה לאכול הקרקר עם חומוס, האם המזונות יפטור גם החומוס? ומה הדין אי הקרקר וחומוס היה לפניו , ומה הדין אי כוונו דעתו על זה?
תשובה:
שלום וברכה
השאלה יפה. ולכאורה זה תלוי בנדון האם הטפל פטור מברכה או שהוא נפטר בברכת העיקר.
שכן לגבי מאכלים שבאים מבית של אדם אחר, כתב השו”ע בסי’ קעז סעי’ ה שכיון שאין דרכו להיות סמוך על חברו, דינו כנמלך ויש לברך אפילו באמצע סעודה. לגבי השאלה בדין עיקר וטפל האריכו כבר גדולי האחרונים, ולדינא נראה מפורש ברמ”א סי’ ריב סעי’ א שהטפל חייב בברכה אלא שהוא נטפל לברכת העיקר. על פי זה כתב שם חידוש, שכאשר אדם צריך לאכול את הטפל לפני העיקר, וכגון שרוצה לשתות וחושש שהשתייה על בטן ריקה תזיק לו ולכן הוא אוכל מעט לחם, עליו לברך על הלחם כיון הוא נאכל קודם השתייה, אף שהוא טפל, אלא שמברך עליו שהכל נהיה בדברו כברת העיקר! בבית יוסף שם חולק על פסק הרמ”א מטעם אחר, וסובר שדבר שנאכל תחילה לעולם אינו נחשב טפל אלא עיקר, אבל לא נראה שחולק ביסוד שקובע שעד כמה שהוא טפל הוא חייב בברכה. ממילא אם אין ברכה אחרונה על העיקר לכאורה יהיה צריך לברך ברכה אחרונה על הטפל.
ממילא גם כאן, לפי המתבאר ברמ"א יש לברך על החומוס.
יישר כחך. אבל כאן יש לדון – א' , באופן שהיה לפניו או דעתו עליה , הברכה של מזונות חל עליו וא"כ גם על חומוס אבל באופן שלא היה לפניו או אין דעתו , א"כ יש לדון אי הברכה חל על הקרקר או רק על העוגה והקרקר נפטרת
כל טוב
אנחנו בהנחה שאין כאן בעיה מצד הקרקר, כי דרכם של אנשים להמשך מאכילה לאכילה וכו', השאלה המענינת היתה לגבי החומוס.
נכון
מה הדין אי הוי שדרכו בכך, שבדרך כלל אין חייב לברך על הטפל אבל כאן "לא בירך" על העיקר אלא נפטר ע"י דבר אחר
תודה
יותר מכך, בדרך כלל הטפל נפטר בברכת העיקר לדעת הרמ"א כי הטפל נכלל בברכה והיתה דעתו לכך, כאן לא היתה דעתו כלל לחומוס….
השאר תגובה