שאלה:
שלום לרבנים,
שאלה שנסתפקתי בה תוך כדי לומדי סימן רט בשו"ע. שליח ציבור שבא לתקוע בשופר, או לקרוא מגילה, וטרם מעשה המצווה, אמר לציבור שהוא מכוון להוציאם ושיכוונו לצאת.
והנה התחיל לברך על דעת לומר את מעשה המצוה הנכון (לדוגמא על מקרא מגילה), אך סיים בטעות "בורא פרי העץ". ולא תיקן תוך כדי דיבור.
לפי הרמב"ם הוא עצמו יצא, דאזלינן בתר המחשבה בשעת שם ומלכות. אך מה הדין לגבי להוציא אחרים ששמעו ברכת "בורא פרי העץ". ומה הדין אם בבית כנסת יש לא רק ספרדים אלא גם אשכנזים.
ניסיתי לחפש בספרים, לא מצאתי את שאהבה נפשי. אם כבוד הרב יודע על מקור שמדבר על זה אשמח שיגיד לי שאוכל לעיין בזה. תודה רבה
תשובה:
שלום וברכה
ראשית אולי נצייר את השאלה למקרה הרבה יותר מעשי, שלדעתי הוא ממש אחד: מה קורה כאשר אדם טעה בברכה ובירך באופן שמועיל בדיעבד, למשל בירך שהכל במקום הגפן שבדיעבד זה מועיל, האם גם השומעים יצאו ידי חובה. המקרה הזה אירע כפי המסופר עם בעל האדר"ת בחופה, וחזר ובירך הגפן, והסיבה, משום שלטענתו הברכה היא של החתן, והוא רק שלוחו לברך, ולענין שליחות אומרים "לתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי", וממילא אין על זה שומע כעונה, ויכול לחזור ולברך. כל שכן במקרה שלך שיש מחלוקת ראשונים אם מועיל.
בדומה לנדונו של האדר"ת ראה בשואל ומשיב ח"ו ח"ב סי' כב, לענין שליח ציבור שהתחיל בחזרת הש"ץ ברכת אתה חונן, שאף שיחיד שעשה כך ממשיך עד סוף הברכה, שליח ציבור אינו ממשיך, משום שלתיקוני שדרתיך ולא לעיוותי.
מעשה זה הובא בס' דרך שיחה ח"א עמ' קנב. על עצם המעשה הזה יש בו שתי הערות: אחת העיר בס' חופה וקידושין פרק ז', שלכאורה סברא זו נכונה רק לפי דבריו היודעים של הפרי מגדים בפתיחה להל' ברכות שסבר ששומע כעונה הוא מדין שליחות, אבל לפי הגדרתו הידועה של החזון איש שיש כאן התאחדות בין השומע למשמיע וכדומה, לא קיים הגדר הזה של דיני שליחות של לתיקוני שדרתיך. אמנם יש לדחות הערתו, שכן ודאי גם לדעת הפרי מגדים לא צריך מינוי שליחות והכלל הזה אינו דין והגדרה במינוי זה, אלא הוא לשון מושאל שלפיו ברור שאין בדעת האדם לצאת ידי חובה מחברו אלא באופן שהברכה נעשית לכתחילה ולא באופן שהיא נעשית דיעבד, כי הברכה דיעבד טובה למי שבירך, שאם יברך שוב תהיה ברכתו הראשונה לבטלה, לכן ודאי דעתו לצאת בה ידי חובה, אבל לגבי השומע שיכול לברך לכתחילה ודאי אין דעתו לצאת ידי חובה בברכה שהיא דיעבד. אמנם אם זו ההגדרה, הרי שהדבר נוגע מאוד לשאלה המפורסמת האם מועיל תנאי בברכות [לא אריך בזה עתה, אך ידועים בזה דברי המגן אברהם בסי' תרלט לגבי אדם שמכוון שלא לצאת ידי חובה בברכת לישב בסוכה על סוכת חברו, מחמת הספק שמא הליכה נחשבת הפסק ויש לו ספק ברכות, וראה עוד בביאור הלכה בסי' ח' בענין זה לענין מי שנכנס לבית המרחץ, ורוצה לכוון בבוקר שלא תועיל ברכת הציצית לאחר צאתו, מחמת הספק האם השהייה שם נחשבת הפסק, והאריך בנדון זה העונג יום טוב בתשובותיו].
הערה שניה שיש לדון באותו מעשה, העיר הגרצ"פ פרנק בהערותיו לטור אבהע"ז סי' סב, שברכת האירוסין אינה של החתן אלא של המברך, וממילא לא היה לו לחזור ולברך, וראה מה שדחה דבריו בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' יח אות יא, בענין זה של ברכת האירוסין.
עוד יש להעיר, שהרי מנהג העולם שהמסדר קידושין אינו שותה בברכת האירוסין אלא משקה לחתן, ממילא, גם אם עצם ברכת האירוסין אינה ברכתו של החתן, אבל בברכת הגפן בודאי הוא יוצא ידי חובה ממסדר הקידושין, ואם כן צדקו לכאורה דברי האדר"ת.
שלום לכבוד הרב, תודה רבה על מתן התשובה במהירות ובבקיאות.
אם יורשה לי להעיר בדברי קודשו, אינני חושב שסוגיית הגאון אדר"ת דומה לדין שהסתפקתי. כי כפי שהרב אמר, כל מהותה של ברכת "בורא פרי הגפן" שבירך האדר"ת היא לא לעצמו, אלא הוא בוודאי [לפי המסקנא] שליח של החתן והכלה. ולכן ששינה, הוי שינוי בשליחות ויכול המשלח לומר שהוא רוצה בברכה לכתחילה, ובטלה השליחות..[כלשון הגרשז"א שם].
אך נידוננו שונה, דהלא אותו אדם שבירך "בורא פרי העץ" על השופר, רוצה להוציא גם את עצמו, והוא יצא אליבא דהרמב"ם דחשש לו השו"ע בסימן רט'. כל חזרתו עכשיו לברך היא בגלל "לתיקוני שדרתיך.." והרב אויערבאך כתב באותה תשובה שהרב הפנה בד"ה ואף, שבברכת המצוה כבר יצא בזה שבירך "שהכל". ואם רוצה להוציאם יצטרך לברך שוב ולטעום מן היין. בנידוננו שאין שייך ברכת הנהנין ואין שייך את האופן של טעימה, אלא רק ברכת המצות, אם כן הש"צ יצא, ואינו יכול לחזור ולברך לציבור.
האם יש בדבריי ממש?
[אני הבנתי מהתשובה של הרב שהוא מנסה לומר שיחזור ויברך מדין "לתיקוני שדרתיך.."]
לא בסדר, אין בדבריי ממש. דהרי שם מדובר שהוא מברך ברכת הנהנין, ואי אפשר לברכה עבור אחר אם הוא אינו שותה, דהרי הוא כבר יצא ע"י ברכת המצוה. אך בנידוננו זה ברכת המצות ואעפ"י שיצא מוציא.
אז המסקנא של הרב בנידון שלי, שיחזור לברך?
בדיוק להיפך, בברכת הנהנין אין "יצא מוציא" ולכן אם הוא עצמו יצא לא יוכל לברך עבורם, בברכת המצוות גם אם הוא עצמו יצא יוכל לשוב ולברך עבורם, כמו כן לא נכנסתי לשאלה מי יברך את הברכה השניה…
לכאורה כן. אינני יודע להכריע הלכה ברורה בנושא זה שיש רק סיפור מפי השמועה, כמו כן ציינו לפקפוק הנ"ל אם שייך כאן גדרי שליחות, אבל לפי הבנתי יש לחזור ולברך.
השאר תגובה