איך להגדיר בטחון מול השתדלות ?

שאלה:

שלום וברכה כבוד הרב,

כבר הרבה זמן שאני חושב על ענין האמונה והבטחון.

למדתי בספרים העוסקים בענינים החשובים האלו (עיינתי למשל בחובות הלבבות), ואם הבנתי טוב אין בכח האדם לשנות את מה שיקבל כלל וכלל.

אפשר על ידי התפילה, אלא אפילו אם יעבוד קשה והרבה שעות אז לא יועיל כי סוף סוף יקבל מה שרוצה הקב"ה שיקבל. אלא שיש לעבוד (בלי להכנס למה שקבעו הפוסקים דעדיף ללמוד בכולל ולעסוק בתורה כל היום), אבל בהחלט לא לחשוב שכחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.

אז, לפי זה, אם אדם יש לו אמונה גדולה ומשתדל כל פעם להתחזק בזה, האם למשל יכול לצייר איזה ציור ולצאת לרחוב ולהשתדל (בלי לדאוג כלל) למכור את זה באותו מחיר שמקבל בדרך כלל אחר עבודה קשה ?

שאם אין תועלת במה שהוא עובד, אלא שצריך לעבוד, שיעשה קצת השתדלות ויקבל מה שעליו לקבל, ואז יוכל להקדיש זמנו לתורה ולמצוות ?!

החובות הלבבות כותב שמי שיש לו בטחון בהקב"ה שהכל מאיתו יתברך, לא ידאג כלל.

אני מאמין באמונה שלמה בכל מה שכתוב בתורה, ובמה שאומרים חז"ל, ורציתי לדעת האם אפשר לעשות כמו המשל שכתבתי ?

תודה

תשובה:

י אפשר לעשות כמו במשל שכתבת מסיבה פשוטה, אחת החידות הגדולות בענין האמונה הוא כמה השתדלות מוטל עלינו לעשות, קשה מאוד לדעת.. ברור שכפי שציינת ריבוי ההשתדלות לא מועיל כלום, ומאידך מיעוט השתדלות באופן ניכר וחריג כבר מצריך נס ואין סומכין על הנס… לכן צריך להשתדל באופן נורמלי וממוצע כדרך כל הארץ בכל תחום שמזדמן לאדם לעסוק בו, ובעזרת ה' תשרה הברכה בכל מעשה ידיך. אני מרחיב לך מעט במקורות על הנושא, ועצם הלימוד עוזר להבין ולהפנים את שיקול הדעת הנכון.

וכך כתב החזון איש "בכל פגע הריני מורגל להחזיק את האמונה, כי לא נעשה דבר בעולם במקרה, רק על פי השגחתו ית', והריני מתאמץ בתפילה להעביר את הגזירה, ולפיכך הריני מתייחס בקרירות להשתדלות, כי על פי הרוב אין ההשתדלות ברורה" . כלומר שאכן יש חובה להשתדל אבל אין צורך להשקיע בזה, רק באופן שזו השתדלות. וכך גם כתב בספרו אמונה וביטחון [ב, ו]“יוסף ידע, שאין הצלתו תלויה בהשתדלות, והכל מיד ה'. אבל בהיות שנתחיב האדם בפעולות ולא לסמוך אניסא, חייב יוסף את עצמו לשמש בהזדמנות זו ולבקש משר המשקים. ואמנם בהיות שלפי תכונת הרהבים [המבטיח לעזור לכל בכל] אין בטבעו לזכור ולהיטיב, אין ראוי המעשה הזה רק מתוך יאוש, והמיואש עושה כל מה שיכול, אף בדברים הרחוקים מכל תועלת. אבל אין לבוטח לעשות – כמו אלה, ואין פעולה זו מפעולות החובה.  ויש במעשה זה כעין זרית אבק על זהר האמונה והבטחון, ואחרי שאינה חובה היא אסורה”

וכך גם כתב המסילת ישרים פרק כ”א: “וכבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל, והגזרה היתה מתקימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני האדם: 'בזעת אפיך תאכל לחם' (בראשית ג'). אשר על כן, חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון. והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי, אשר אין להמלט ממנו. על כן אמרו (ספרי): 'יכול אפילו יושב בטל? תלמוד לומר: 'בכל משלח ידך אשר תעשה'. אך לא שההשתדלות הוא המועיל, אלא שההשתדלות הוא המוכרח, וכיוון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו”

ובספר העיקרים מאמר ד סוף פרק ו "ויתבאר מכל זה שהחריצות טוב בכל דבר ובעבור זה היה שלמה משבח החריצות ואומר ויד חרוצים תעשיר, ומגנה העצלה להעיר האדם שישתדל להשיג מבוקשו בכל מאמצי כחו, וכן אמרו רבותינו ז"ל למען יברכך ה' אלהיך, יכול יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך אשר תעשה, הנה בארו שברכת השם יתברך תגיע ותבא עם ההשתדלות, וכן אמר המשורר אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר, אבל אם ה' ישמור עיר יפה שקד שומר, שעם השמירה וההשתדלות האנושי יגיע העזר האלהי ולא בזולתו, ובעבור זה ראוי שישתדל האדם בחזקת היד בכל הדברים שאפשר שיושגו בהשתדלות האדם, אחר שנדע שההשתדלות מועיל בכל דבר ובכל הפעולות על דרך שבארנו"

וכך כותב רבינו בחיי בפרשת נח "ואולי תשאל בכאן כיון שהיה הדבר נס למה יצווה לעשות את התיבה מעץ הידוע, ובמידות ידועות באורך ורוחב וקומה, ולעשות ג' מדורים תחתיים שניים ושלישים, והקב"ה יכול להצילם מבלי תיבה ושילכו על פני המים או יכול להפריח באוויר, כי כל יוכל ולא יבצר ממנו מאומה והתשובה בזה כי דרך התורה לצוות על האדם שיעשה כל יכולתו בדרך הטבע ומה שיחסר הטבע בהן ישלים הנס. וע"ד זה תמצא בכל הנסים בתורה אם תסתכל בהם, כי אע"פ שהם נסים מפורסמים יש בהם טבע במקצת, וזהו כעניין שתצווה התורה באנשי המלחמה שיצאו חלוצים לצבא. גם הכתוב שאמר (יהושע ח) שים לך אורב לעיר מאחריה. ומאחר שכל עניני מלחמותיהם של ישראל היו ע"י נסים גדולים מה יצטרכו למארב כמנהג האומות שמלחמותיהם נמשכות אחר הטבע, אלא בוודאי היו ראויים להתנהג בדרך הטבע וה' ישלים מה שיחסר, ועל כן באה המצווה בתורה בתקון המערכות ודברים רבים כיוצא באלה"

וכלל הדברים מלמד בספר מכתב מאליהו [ח"א עמ' 189]“משקל זה צריך להיות בדקדוק עצום, ודיוק רב. כי משני הצדדים היצר יארב עליו, אם ירבה בהשתדלותו מכפי ערך אמונתו – הרי יכפור, ואם ימעט מכפי ערכו, יבוא לתהות על הראשונות, וגם לכפור אחר כך. והיצר לפעמים מסית אותנו להרבות בהשתדלות, בשעת רפיון רוחינו, ולפעמים יסיתנו לקצר בה… ואי אפשר להגיע אל הנקודה האמיתית, אם לא מתוך יראת שמים טהורה”.