שימוש בחשמל המיוצר בשבת

שלום רב

זו אכן שאלה לא פשוטה וננסה לסכם את הדברים בקצרה:

לגבי השימוש בחשמל בשבת יש שתי בעיות שצריך לתת עליהן את הדעת. מרן החזון איש חשש בזה לחילול ה', לדעתו, כיון שיצור החשמל נעשה באופן מוחלט ומובהק תוך חילול שבת המוני בפרהסיה וכו', אדם שצורך מהחשמל הזה בעצם מצהיר שכל זה לא אכפת לו ויש בכך חילול ה'. אומר היה, שאדם שיושב ולומד לאור החשמל בשבת, דומה בעיניו למי שיושב ולומד וחברו מצית עבורו גפרורים בזה אחר זה כדי שיהיה לו אור מספיק כדי ללמוד…

למעשה במשך שנים רבות השתרש המנהג מחמת הקושי הרב בהימנעות משימוש בחשמל להקל בחשש זה, בעיקר במקומות שמחוץ לעיר בני ברק עירו של החזון איש, וזאת מתוך הסברא שאומרת שכיון שלא מדובר במעשה ישיר ויש גם צורך רפואי ובטחוני בקיום החשמל כפי שנבאר אין כאן איסור של ממש של חילול ה' ומותר להשתמש [אף שהחילול ה' עדיין בעינו כיון שכל המערך העקיף של הבאת הפועלים וכו' יש בה עדיין המון חילול שבת מיותר שניתן היה לחסוך אותו על ידי שימוש בגויים והפחתה שבינויים בייצור ועוד]. יראי שמים רבים נמנעו והשתמשו בלוקסים של גז או מצברי חשמל, אבל מעיקר הדין הקלו בכך, וכן ידוע ממרן הגרש"ז אויערבך.

בשנים האחרונות התעוררה שאלה חדשה, שכן מלבד הבעיה של חילול ה', לכאורה יש לחשוש ביצור החשמל גם לבעיה של "מעשה שבת", שהרי אסור ליהנות ממעשה איסור שנעשה בשבת, אלא שבכך סמכו תמיד, שהואיל והחשמל נצרך לחולים שיש בהם סכנה הנזקקים לתאורה ומכשור רפואי ויש בכך גם צורך בטחוני בכל רחבי הארץ, אין איסור לייצר את החשמל וממילא אין בכך בעיה של מעשה שבת. אלא שלפני כ20 שנה יש הביאו עדות, שלפיה ייצור החשמל נעשה כך: יש טורבינה מרכזית שעובדת כל הזמן, ויש טורבינות משנה שפעילותם משתנה לפי רמת הצריכה. נמצא, שכאשר יש נניח שתי טורבינות גדולות עובדות, ומחמת הירידה בצריכה אני רוצה לנתק אחת ולחבר קטנה במקומה, אני צריך קודם להדליק את הקטנה ורק אחר כך אוכל לכבות את הגדולה, כדי שלא תהיה הפסקה באספקת החשמל, נמצא שהדלקת הקטנה נעשתה באיסור, כיון שבאותה שעה לא היה בכך צורך רפואי אלא צורך של חסכון בייצור וממילא חזרנו לבעיה של "מעשה שבת". אינני יודע אם עדות זו עדיין אקטואלית, אבל זה בהחלט גרם לתנופה רבה בשימוש בגרנרטורים שכונתיים בכל הריכוזים החרדיים, דבר שבכל מקרה יש בו ברכה רבה, שכן טענת החזון איש לחילול ה' עדיין קיימת בכל העסק העקיף כאמור.

יש עדיין גם לפי טענה זו מקום להתיר את השימוש בחשמל בעת הצורך מחמת הטענה של "זה וזה גורם", לא נוכל להרחיב כאן הרבה בפרטי הענין אבל היסוד הזה קובע, שאם קיבלת תוצאה שבחלקה נעשתה בהיתר וחלקה באיסור, יש להתיר ליהנות מהדבר כיון שעל ידי האיסור לבדו לא היית מקבל את ההנאה, ואף כאן לולי הטורבינה הקבועה לא היה חשמל, ולגביה יש את ההיתר של החולים והבטחון.

למעשה לכתחילה לא סמכו על היתר זה, כמבואר במנחת שלמה ח"א סי' ה, משום שיש לכאורה מקור שלא אומרים "זה וזה גורם" במעשה שבת, כמבואר במשנה ברורה בסי' רעו, שאם יש לאדם נר דולק ובה גוי בשבת והוסיף שם שמן שיגרום לבעירה ממושכת יותר, מותר להשתשמ בנר רק עד לאותה שעה שהיה דולק בלאו הכי. ולכאורה צריך עיון, שהרי השמן מתערב ונמצא שכל רגע הוא דולק מחמת שמן מותר ואסור, ועד תום בעירתו יש כאן "זה וזה גורם", ונראה שסברא זו לא אמורה במעשה שבת. אלא שיש גם ראיות הפוכות כמו בהמלחת תבשיל חלק בשבת וחלק לפני שבת.

קושיא זו ניתן ליישב, שכן איסור מעשה שבת הוא בהנאה, ובנר ניתן בהחלט לחלק את ההנאה לשנים, עד הזמן שהיה דולק בלאו הכי ומשם ואילך ולכן אסור משא"כ בחשמל.

לכן, כפי ששמעתי ממורי הוראה, מי שיכול להחמיר להתחבר לגנרטור זכות רבה היא, אבל מי שאינו יכול מסיבה זו או אחרת או מתארח במקום אחר, יש לו על מה לסמוך להקל בענין בדיעבד.

בהצלחה רבה.