שאלה:
מי שלא חש במיטבו [קצת בחילות, כאב רגלים וכד'. אבל לא משהו שהוא שוכב במיטתו] והוא לא בצורה של "לשמח את אשתו לדבר מצוה", אם חייב במצות עונה באופן שעדיין חייב בפר"ו, האם צריך מחילה מהאשה?
תשובה:
ברור שאין חיוב במצב כזה, ככלל הרי אין חיוב בכל יום, אבל גם כשמגיע זמן עונה במצב של חולי אין חיוב [כמובן בליל טבילה יש להתאמץ יותר].
ואם לוקח משכך כאבים וחש יותר טוב, מותר לשמש.
או שלא ראוי, כי כתוב בגמ' למשל לא לשמש כאשר הקיז דם או אחרי צום. ומשמע שלא בריא לולד שנולד מעיבור בזמן חולשה?
מותר לשמש, דיברנו אם חייב.
ואין חשש לחוזק העובר כמו אחרי הקזת דם?
יש בדיוק ביוץ?
השאלה מה הדין בהנחה שיש בדיוק ביוץ
לא שמענו על הוראה להמנע, אבל כיון שהביוץ הוא יום אחד, מה לחוץ דוקא באותו יום? מדובר בליל טבילה?
כדי לא לבטל פר"ו
חיוב פרו ורבו הוא לחיות כדרך כל הארץ, כשאדם לא מרגיש טוב הוא לא חייב לבוא על אשתו.
כן אבל בזמן שהוא לוקח אקמול וכד' הוא מרגיש טוב, אז זה כן דרך כל הארץ. ולכן השאלה היתה האם עכ"פ להימנע מחמת חולשת הולד הנוצר מזיווג בזמן חולי
גם אם לוקח אקמול לא חייב.
השאר תגובה