דמי שדכנות לשדכן שקישר בין הצדדים

שאלה:

גופא דעובדא: בחור חרדי הציע לאחד שהכיר אותו דרך חבר משותף, הצעת שידוך.

אופן ההצעה: הביא לו מספר טלפון של בחורה, ואמר לבחורה שהיא אמורה לקבל שיחת טלפון. כאן נגמר החלק שלו בסיפור.

הבחור התקשר לבחורה והחלו להכיר עד שאחרי שנה! החליטו להתארס.

כעת השאלה האם מגיע למציע דמי שדכנות? ואם כן האם דמי שדכנות מלאים?

יש לציין: א' לא דובר ביניהם כלל על דמי שדכנות.

ב' לאורך אותה שנה המציע לא התעניין כלל, עד כדי כך שהיה צריך להיזכר שהוא אכן המציע והגורם.

ג' הבחור והבחורה אינם נמנים על המגזר החרדי (אך המשפחות – כן)

תשובה:

שלום וברכה,

אותו אחד שהציע לבחור והביא לו מספר טלפון של הבחורה, הוא נקרא שדכן מצד החתן. וכן אותו אחד שאמר לבחורה שאמורה לקבל טלפון מבחור פלוני במטרה של שידוך, הוא השדכן מצד הכלה. 

לשדכן שקישר בין הצדדים מגיע תשלום מלא של דמי שדכנות. ראה בנימוקים בהרחבה.

ציינת שבחור והבחורה לא נמנים בין הציבור החרדי. אם נהוג על עבודה כזו בציבור כזה לשלם עבור שדכנות, חייבים לשלם להם תשלום שדכנות. ואם הם ממשפחות חרדיות ודאי נהוג לשלם שדכנות. 

תשלום השדכנות מוטל על החתן והכלה. אלא שמקובל שההורים משלמים עבורם.

בהצלחה.

נימוקים:

שדכן הוא מי שהכיר בין הצדדים. ולכן מי שהציע לבחור את הבחורה ולבחורה את הבחור – הוא השדכן. כאשר הביא להם מספרים וקישר ביניהם נחשב לשדכן.

הפוסקים הביאו שתשלום השדכנות מתחלק בין שלושה – מתחיל, אמצעי וגומר. וכאשר היו שלושה פועלים כל אחד מקבל שליש.

כל הדין של מתחיל אמצעי וגומר נאמר רק אם היו צריכים שלושה פעולות וכל אחד עשה שליש. אבל אם השדכן הציע הצעה, והצדדים לא היו צריכים כל עזרה נוספת, אלא ההצעה התגלגלה והמשיכה בין הצדדים, התברר שהמתחיל בעצם התקשרותו בין הצדדים עשה את כל תהליך השידוך, והרי הוא נקרא מתחיל גומר ואמצעי.

במגזר שלא מקובל לשלם אין חובה לשלם, אולם כיום אין מגזר שלא נהוג לשלם. השוני בין המגזרים הוא בגובה התשלום, ולכן גובה התשלום יהיה לפי המגזר של החתן והכלה.