שאלה:
שלום
לפני כ15 שנים חזרתי בתשובה ואחרי תקופה מסויימת עברתי משבר ולפעמים הייתי שואל את עצמי באותה תקופה למה חזרתי בתשובה וככה יש ייסורים ואולי הייתי נשאר חילוני ולפחות "נהנה מהחיים" מה שנקרא, אבל ב"ה שוחחתי על זה עם הרב שהחזיר אותי בתשובה וב"ה אח"כ התחתנתי והדברים יסתדרו וכמובן אחרי שאני היום הרבה שנים בתשובה אני שמח על כך ונהנה מהחיים התורניים הרבה יותר ויותר ממלאים.
השאלה שלי, האם מה ששאלתי את עצמי באותה תקופה נחשב כתוהה על הראשונות? שכן אמרתי אולי לא הייתי חוזר בתשובה וכו', האם זה סוג של תוהה על הראשונות.
תודה
תשובה:
שלום רב
הדין של תוהה על הראשונות, הוא שכאשר אדם מתחרט על המצוה שעשה, הוא בעצם מורד בכך במלכות שמים, ומפסיד את שכר מצוותיו, אולם אם הוא עושה זאת ללא שליטה מתוך כעס ללא דעה צלולה, או מחמת טעות, שסבור היה שזה אינו רצון ה', או משבר מסויים, זו לא מרידה במלכות שמים [אף שעצם הכעס אינו ראוי על פי היהדות ראה אגרת הרמב”ן בהרחבה] ולא יפסיד על ידי כך את שכרו. אדרבה, הרצון שלך לעשות את רצון ה', הוא היפך הענין של תוהה על הראשונות.
מקורות:
ראה רד”ק יחזקאל יח, כא.
שלום וברכה,
מי שתהה על הראשונות, ח"ו, ומרד במלכות שמים, ה׳ ירחם, אז מאבד כל זכיותיו. אם אחרי זה חזר בתשובה שלמה מאהבה, שהדין הוא שזדונות נעשות לו כזכויות (יומא דף פו), האם גם מה שאיבד על ידי שתהה על הראשונות חוזר או לא ?
לפי הטעם שמי ששב בתשובה באמת "אינו" אותו אדם שעשה העבירות אלא אדם אחר, לפי זה נראה שהכל חוזר.
אולם, לפי מה שכתוב שהעבירות נעשות לו כזכויות, אולי יתכן שרק העבירה שעשה מתהפכת לזכות, ולא שהמצוות והזכויות חוזרים.
ויתכן שדינו כאדם שלא הניח תפילין או ביטל מצות עשה, וחזר בתשובה באמת, דהיינו שמשעה שתהה על הראשונות (אולי) אפשר לומר שלמפרע ביטל מצוות עשה, ואחרי שיחזור בתשובה, דינו ישתנה.
מה דעת הרב שליט"א ?
תודה רבה !
הסברא נותנת שהכל חוזר לו.
השאר תגובה