הלכה מכוח גלגול נשמות

שאלה:

בס"ד
באו"ח סי' כג סק"ג הביא המ"ב :
דאפי' בקבר של קטן יש ליזהר מלעג לרש דשמא נשמת אדם גדול הוא, אבל בקבר אשה דבחייה ג"כ פטורה ליכא משום לעג לרש. ומקורו בא"ר ופמ"ג.
וז"ל הפמ"ג (א"א סק"ב):
אפילו קבר קטן יש לועג לרש שמא נשמת אדם גדול הוא, אליה רבה [ס"ק] ג' בשם [שו"ת] מהרי"ט צהלון ז"ל [בחידושיו לפרק איזהו נשך יב, ד ד"ה ונראה]. ומשמע קבר אשה, דבחייה ג"כ פטורה ליכא לועג לרש. ולחוש לגלגול זכר, כולי האי לא חיישינן. עכ"ד.
ומה שאסרו בקבר של קטן שמא נשמת אדם גדול הוא, ולכאו' ספק דרבנן לקולא, וצ"ל דכעין רוב הוא, וכפי שכתבו שבדורות האחרונים כמעט כולם היו כבר בגלגול אחר.
היש עוד מקומות שהפוסקים קובעים הלכות מכח ענין גלגולי נשמות?

תשובה:

אינני מכיר כרגע.

ברכה והצלחה.