הפרשת חלה לאחר האפייה בתנור / הכשרת התנור והתבניות

שאלה:

אשתי שתחי' הכינה חלות לשבת, ושכחה להפריש חלה עד לאחר האפיה. שיעור הבצק היה בערך 1.4 קילו קמח, שיעור שכבר נחשב כספק חיוב הפרשת חלה. בנוסף, באותו תנור אפתה אשתי עוגיות. בצק העוגיות היה עשוי מפחות משיעור חלה (כ-600 גרם קמח). מהחלות ניתן להפריש חלה גם עתה לאחר אפיה. אלא שהשאלה שנשאלת היא מה דין העוגיות? האם יש לחוש ל'זיעה' של הבצק שהיה טבול לחלה, שנבלע בעוגיות? ומה הפתרון? 

תשובה:

שלום וברכה

יש להפריש ולכוון שיחול גם על הבלוע בעוגיות, וזה יועיל. הבעיה היא יותר לגבי התנור והתבניות, שלגביהם, כאשר אתה עדיין בתוך 24 שעות לאפייה ניתן להפריש על הבלוע בהן, אבל לאחר מכן כשזה כבר נותן טעם לפגם יש אומרים שהם טעונים הכשרה, את התנור אין בעיה להכשיר, מנקים היטב, ממתינים 24 שעות ומפעילים על החום הגבוה חצי שעה ריק, אבל את התבניות שנגעו בחלות יש ללבן ממש, וזה כמעט בלתי אפשרי בתבניות שלנו, כיון שהן תתקלקלנה, ויש שהקלו בזה בדיעבד להמשיך ולהשתמש לאחר הכשרה כעין זו של התנור, והרוצה להחמיר, יפריש חלה מכל דבר שיאפה בתבניות האלו מכאן ולהבא גם אם זה יהיה פחות משיעור חלה.

מקורות:

ראה פתחי תשובה סי' שכד ס"ק ג בשם לבושי שרד, ושו"ת מנחת שלמה ח"א סי' סב אות ח-ט. 

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. יישר כח על התשובה המהירה והמפורטת.
    לגבי מה שכתב שיפריש ויכווין על הבלוע בעוגיות, השאלה אם זה לא נקרא 'מפריש מן החיוב על הפטור'. ואפרש שיחתי: הרמ"א כותב (ביו"ד סימן שכ"ד סעיף י"ב): האופה פשטיד"א מעיסה שלא הורמה חלתה, ובתוכו בשר, מותר להפריש מעיסה אחרת החייבת בחלה על זו, ונפטר ג"כ טעם העיסה הנכנס בבשר. וביארו הנושאי כלים (ע' ט"ז וש"ך שם) שעיקר החידוש בדין זה של הרמ"א הוא 'דלא נימא דכיון דאין בבשר רק טעם דמי למפריש מחיוב על הפטור, ולא מהני הפרשה עליה' אלא כיון דקיי"ל טעם כעיקר דאורייתא הוה כאלו הוא ממש עיסה, ומהני הפרשה עליה ממקום אחר'. ואם כן בנידון דידן שמדובר על זיעה, ולא על טעם כעיקר, וזיעה לדעת רוב הפוסקים אינה אלא מדרבנן, נמצא שמפריש מחיוב על הפטור. [ואם נאמר שמה שכתבו הפוסקים ש'זיעה' מדרבנן, היינו שמדאורייתא אין חוששים שנבלעה הזיעה, ורק מדרבנן חשו לה, אתי שפיר, דממ"נ יכול להפריש מהחלות על העוגיות. אבל יותר נראה דהכוונה דבודאי יש כאן בליעת זיעה, אלא שרק מדרבנן נחשב הזיעה לטעם האוסר, ואם כן שוב הו"ל מחיוב על הפטור].ולהפריש את העוגיות עצמם, מיניה וביה, צ"ע אם שייך לעשות כן, כיון שאין בהם שיעור חיוב הפרשת חלה. ואולי יש לומר שכיון שגם שיעור החלות הוא שיעור מסופק, שהרי מדובר רק ב-1.4 ק"ג, אם כן יכול להפריש מהחלות על העוגיות, ואז ממה נפשך מותרות העוגיות באכילה: אם זיעה אוסרת מדאורייתא, אם כן הפריש מחיוב על החיוב, ורק אם זיעה אוסרת מדרבנן, אין יכול להפריש מהחלות על העוגיות. נמצא שלכל היותר יש כאן איסור דרבנן, וכיון שהשיעור מעיקרו הוא רק שיעור המסופק, נמצא שיש כאן ספק דרבנן.

  2. לעת עתה שאין רוב יושביה עליה חלה בזמן הזה דרבנן, אמנם לאחרונה מעירים שלפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אנחנו קרובים כבר לאט לאט למצב שרוב יושביה עליה, ואז אכן שאלתך תהיה מעשית.

  3. גם בזמן הזה, שחיוב חלה דרבנן, יש מקום לבעל הדין לטעון שהחלות הם 'חד דרבנן', והעוגיות הם 'תרי דרבנן', דהיינו שהם גם חלה בזמה"ז וגם זיעה בעלמא, ויש לדון אם חד דרבנן ביחס לתרי דרבנן מקרי מפריש מחיוב על הפטור.

  4. בפשטות אין נפק"מ [ואינו דומה לקטן בברכת המזון יש הבדל לחלק מהראשונים במהות החיוב אם הוא על האב או על הקטן] אבל אכן הנדון מעניין.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל