היסח הדעת בתפילין וציצית / ברכה שאינה צריכה להשלמת מאה ברכות

שאלה:

מה הוא הגדר של:
היסח-דעת
מ:
תפילין / ציצית / שמן-אתרי-בריח-טוב,
– שמתיר לחזור ולברך על המוצר ?

האם מותר
ליזום באופן אקטיבי
היסח דעת כזה – רק בשביל להתחייב בברכה נוספת – לצורך השלמה ל-100 ברכות ?
-או שמדובר באיסור הלכתי לגרום להיסח דעת על-מנת להתחייב בברכה נוספת ?

לדוגמא:
אם ישראלי נמצא בלי יישוב דעת להתפלל 18 בשם ומלכות, -האם חכם ורצוי שילבש ויוריד 100 פעם טלית קטן/גדול – עם 99 היסחי-דעת בין כל הורדה ללבישה מחדש ?

תשובה:

שלום וברכה

השאלה שלך מורכבת, משום שבכל אחת מהדוגמאות שהזכרת יש כללים שונים… בציצית ותפילין יש מחלוקת ידועה בסי' ח סעי' יב-יד אם עצם פשיטתם נחשב הפסק או לא, כמובן מספק ההכרעה שזה אינו הפק כיון שספק ברכות להקל.

כאשר נכנס למקום שאסור להניחם: אדם שנכנס לשירותים חייב אחר כך לחזור ולברך על התפילין, וזאת, משום שאסור להכנס לשם עם התפילין וממילא הכניסה לשם נחשבת הפסק. אולם אדם שמסיר את הטלית אינו חייב לברך שוב [אף שיש בכך מחלוקת בין הפוסקים כמנובא בשו"ע סי' ח סעי' יג – יד], כיון שמעיקר הדין מותר להכנס עם ציצית לשירותים [אף שמקפידים לא להכנס לשם עם טלית שהיא מיוחדת לתפילה]. ראה משנה ברורה סי' כה ס"ק מז.

וראה כאן על מנהג הספרדים בזה, ועל החילוק לענין זה בין הנכנס לצרכיו או רק להטיל מי רגלים.

בנוגע להפסק מרובה מאוד כמו כניסה לבית הרחץ שהיתה בזמנם זמן רב בגלל הסאונה וכו', ראה בביאור הלכה בסי' ח שמסתפק כמה זמן יחשב הפסק. החזון איש אמר בענין זה שלא פחות משעתיים.

על שינוי מקום יש גם התלבטות גדולה במשנה ברורה מתי יחשב הפסק, ראה בתחילת סי' ח, לגבי זה שמברכים על ציצית קטן בבית הכנסת כוללים אותה בברכה על הטלית גדול.

לגבי ברכה על מיני בשמים [לא ברור כלל שמברכים על השמן שהזכרת כיון שעיקרו פעמים ולא תמיד התמצית בו טבעית], ראה שו"ע סי' ריז שאפילו הריח הוא בחלל החדר, והוא נכנס ויוצא שוב ושוב רק אם היה בדעתו שלא לחזור מברך שוב. היסח הדעת בזה קשה קצת…

גם אדם שקשה לא לכוון בתפילת שמונה עשרה אסור לו להמנע מלהתפלל ואין לזה כל קשר עם הנושא של מאה ברכות, גם אם יעשה באותו יום אלף ברכות יש חיוב גמור של שלוש תפילות ביום… ויתאמץ ויכוון לפחות בברכה ראשונה של שמונה עשרה. כך שהשאלה אינה רלוונטית בדוגמה שהזכרת, היא יכולה להיות מעשית במי שלמרות התפילות חסר לו ברכות, יכול להיות מצוי לעיתים בשבת, ובזה נחלקו הדעות:

דעת השל”ה שמותר בשבת לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים למאה ברכות, אבל כבר תמה עליו המגן אברהם בסי’ רטו ס”ק ו. וע”ע כף החיים שם ס”ק ל ובסי’ רצ, ובדעת תורה סי’ רטו ס”ק ד. וכנראה בזה נחלקו, האם צורך להשלים למאה ברכות מחשיב זאת לברכה הנצרכת, או שצריך שהצורך יהיה על פי גדרי דיני ברכות הנהנין ולא צורך חיצוני.