שאלה:
מי שחלה בנגיף באופן קל [ב"ה] ולא נזקק לאשפוז וכדומה…רק ע"פ המלצת הרופא הוא נח רוב היום…נשאלתי אם הוא צריך לברך הגומל [מדובר על אחד מבני אשכנז]
נזכרתי מסיפור מפורסם על אברך שנולדה לו בת שנה אחרי הנישואין ושאל הגרא"מ שך זצ"ל אם לעשות קידוש..וכידוע רה"י טען שלו היה צריך להמתין עשר שנים לזש"ק בוודאי שהיה עושה קידוש גדול, ואם כן כעת שזכה בלי הצורך להמתין יש 2 סיבות לעשות קידוש (1) על הבת (2) על שזכה לכך ללא המתנה ארוכה !!
אם כן…מי שנדבק בנגיף שכידוע גובל על סכנות נפשות, הגם שזכה להבריא מהר וללא שנזקק לאשפוז וכו'….אולי עליו גם לברך הגומל כי נדבק בנגיף מסוכן עם כל המשתמע מכך ובחסדי שמים יצא מזה ללא "צלקות", או שסוף סוף הוא לא הגיע למצב של חולה בסכנה ואינו מברך על מצבים תאורטיים?
מה הגדר "חולה" לחייב ברכה?
תשובה:
שלום וברכה
אין צורך לברך באופן זה, ברכה נאמרה לדעת הרמ"א [ריט, ח]] על חולי שיש בו סכנה, הקורונה, אף שלעיתים היא מסתבכת וגורמת לחולי חמור אין כאן נס במה שלא הפכה לכזו, אדרבה רוב האנשים חולים בה קל… אין לדמות "הל' קידוש" ל"הל' ברכות"…
[1] האם הדין משתנה באחד שמוגדר ב"קבוצת סיכון" סכרת,לח"ד או חולה לב וכדומה,שהנגיף היה בגופו אך בחסדי שמים החולה לא היה לו סימנים של ממש (קצת איבד טעם וריח לכמה ימים)
[2] מה דינם של המסכות הנפוצות,שיש פס דק של מתכת לאורכו בכדי להדק סביב ומעל האף… האם יש כאן חשש של "מתקן מנה"?
1. אין צורך לברך.
2. לכאורה אין בעיה, זה עיקום קל וזמני חסר משמעות של ממש וחסר דיוק.
השאר תגובה