שאלה:
ידוע שכלל גדול שכל מה שעביד רחמנא לטב עביד. האם זה גם בדבר שהיה תלוי בבחירה של האדם, והוא משיקולים זרים בשעתו לא בחר נכון, וכעת הוא מרגיש צער בזה. האם נכון לומר שגם בזה הכל לטובתו. או שהיה בזה בחירה והוא חבר באשמתו שלא בטוב…[לא בדברים שהם מצוות או עבירות, אלא כגון בחירה מוטעית במקום עבודה או זיווג וכד']
אשמח לדעת אם יש על זה ראיות או שדנו בזה.
תשובה:
שלום וברכה
אין ספק בכלל בענין זה, שכל מה שאנחנו מדברים על השתדלות ועל החובה לשקול כל דבר בכובד ראש ולהתייעץ, זה לגבי מה לעשות עתה ומכאן ולהבא, אבל אחרי שאדם החליט ועשה, בודאי הכל מכוון משמים. כמו כל הטבע, ההשתדלות היא רק כיסוי לרצון ה', וכמו שבורא עולם מסתתר בטבע הוא מסתתר גם בהחלטות שלנו, כל השיקולים נעשים כי הנהגתו אינה גלויה, אבל ודאי גם שגיאה מכוונת מלמעלה, ומה שצריך היה שיקרה הוא זה שיקרה, וזה חלק מהאמונה בהשגחה פרטית.
ברור גם לי שזה בהשגחה פרטית
השאלה אם לטובתו? כמו להבדיל אדם שבחר ועשה עבירה, א"א לומר שלמפרע זה היה לטובתו.
כמו"כ אדם ששגה בבחירה באופן שהיה עליו תביעה שיכל לחשוב בשעתו שזה טעות, א"כ זה רעתו, ורק שנגזר עליו שיקרה לו משהו לא טוב.
[כמו למשל ששמעתי שהסטייפלער אמר שיש מושג שאדם פיספס את הזיווג שלו. אז לכאור' הכוונה שהבחירה שלו להוריד זיווג מסויים היתה מוטעית ולא היה בזה טובתו]
ברור שזה לטובתו, זו התכלית לכתחילה וכמו שהסברנו, ואין לזה קשר עם חטא שבענין זה יש בחירה.
קצת קשה,
הרי אדם שעשה תאונת דרכים וכתוצאה מכך הרג את הנפש, וכי אפשר לומר שהקב"ה רצה שהוא ינהג שלא בזהירות? היתה לו בחירה והוא בחר לפשוע, והראיה לכך שהרי הקב"ה גלגל את המוות על ידו, וזה ודאי בגלל שהוא חייב בדבר, וכמו שאמרו מגלגלין חובה על ידי חייב.
ואם תרצה לחלק ולומר שכאן מדובר בעבירה והכל בידיי שמים חוץ מיראת שמים, אז יש להשליך את זה על עוד הרבה דברים כגון אדם שהוא חולה יש לומר שהוא זה שגרם לחוליו כיון שפשע בכך שלא שמר על בריאותו.
ומדוע על פרנסה לא נאמר זאת? שמא לא עשה השתדלות ראויה או שהיה טיפש והפסיד נכסיו בידיו.
מה שאמרת מגלגלין על ידי חייב זה הרי בדיוק התשובה לשאלתך… החובה היתה צריכה לבוא בכל מקרה אבל זה התגלגל על ידו כי הוא חייב והוא יענש על כך, אבל החובה היתה באה בכל מקרה!
נו נכון, לזה התכוונתי
אבל הבחירה לנהוג ברשלנות היתה שלו, ולכן היה צריך להתחרט על כך ולא לומר זה מלמעלה, התוצאה היא מלמעלה אבל המניע שלה הוא מלמטה.
ולכן אמרתי שקצת קשה, כי באמת יש לחלק בין המניע לתוצאה לבין התוצאה עצמה.
אני רק מקשה, אבל לא חולק.
ברור שאדם צריך לחזור בתשובה על בחירה שגויה ככל שהדבר כרוך בחטא, אבל כיון שהתוצאה היא מלמעלה, הוא חייב להאמין שבכל הנוגע לתהלוכות חייו כל מה שקורה איתו אמור היה לקרות איתו גם בלי קשר לבחירותיו.
כך מסתבר, אבל עיין באור החיים פרשת וישב גבי יוסף
שם הוא כותב " לפי שהאדם בעל בחירה ורצון ויכול להרוג מי שלא נתחייב מיתה "
שבת שלום
ידועה שיטתו וידוע שבעל חובת הלבבות חלק עליו בזה ונראה שההסכמה הכללית כדעת החובות הלבבות.
השאר תגובה