שאלה:
האזנתי לאחרונה להרבה הרצאות מכל מיני רבנים שונים. אם לסכם, הייתי אומר כי המסר הברור הוא כי אדם שמאמין שהכל מאיתו יתברך הוא לא כועס ולא רוטן אלא מקבל הכל באהבה וכן הוא גם לא דואג וחרד מהעתיד אלא טוב לו בחיים. הוא ישן טוב בלילה. לא כ"כ הצלחתי להבין. הבנתי שאין לי מה להתרגז על החבר שעשה כי זה לא הוא זה מלמעלה, אך מדוע שהכעס לא יופנה כלפי מעלה? כנ"ל לגבי הפחד מהעתיד הלוט בערפל. אני יודע שהכל נגזר מלמעלה ולכן אני לא חושש מהחבר – אך מדוע שלא אחשוש מהכח העליון? וכן וכי זה נכון להגיד שכל מי ששם מבטחו באלוקים – הוא מוגן? לאורך כל הדורות צדיקים סבלו למרות היותם במדרגת הביטחון! (אינני מתייחס כעת לשאלת הצדיק ורע לו. רק לעובדה הבסיסית שמה שנאמר בהרצאות שהמאמין יש לו חיים מאושרים – דבר שמציאות החיים מכחישה ודו"ק)
תשובה:
האמונה האמיתית היא שאין רע יורד מלמעלה! כלומר כל מה שבא מה' יתברך הוא לטובתנו, וכשאדם יודע שהוא ביד האבא הכי חזק והכי טוב שהכי דואג לו וכל מה שהוא עושה זה לטובתו, הוא רגוע, גם אם לפעמים האבא צריך להכאיב כדי לרפא, וגם אם האבא נותן נסיונות כדי לגדל, אנחנו יודעים שהכל בחשבון והכל מפוקח והכל ממש רק בשביל שבסופו של דבר נקבל את ההכי טוב בשבילנו. אז אין מה לדאוג, זו האמת, והלואי ונזכה לחוש בה תמיד תמיד, זה נסיון קשה..
